תנועת הארטס אנד קראפטס
בעקבות התערוכה הבינלאומית שהתקיימה בארמון הבדולח בלונדון ב-1851, אשר בה הוצגו מוצרים שיוצרו בעבודת מכונה, קמה תנועת אמנויות ואומנויות (Arts and Crafts) שחבריה האמינו שלעיצוב התעשייתי השפעה מזיקה על החברה. התנועה כללה מגוון של אמנים, סופרים ואומנים. ביניהם, היו שהביטו בערגה לעבר ימי הביניים, בעוד האחרים, היו סוציאליסטים ורפורמיסטים.
ג'ון ראסקין ווילאם מוריס התקיפו את הטעם הרע שבמוצרים המיוצרים במכונה. מטרתם הייתה להחיות את מלאכות היד. חלוצי תנועת הארטס אנד קראפטס עשו מאמץ גדול להחזיר פשטות וכנות לעיצוב. החומרים בהם השתמשו לבנייה, כללו חומרים אנגלים מסורתיים, כמו עץ אלון שעובד בעבודת יד, אבן גיר, ולבנים אדומות.
הרעיון שסביבה של בניינים, ריהוט וקרמיקה, המעוצבים היטב, תשפר את מרקם החברה, הובע על-ידי ויליאם מוריס, והיו שחזרו עליו, שוב ושוב, מאוחר יותר. כדי להשיג מטרה זו, עסקו האומנים בגאווה במלאכתם, ושללו את תוצרת המכונה. הם שאפו להבטיח ייצור בעבודת-יד בשיטות מסורתיות, למרות התחרות ההולכת וגוברת מצד המכונה. עבודת היד נתפסה בעיניהם כמקור לסיפוק אישי, לכבוד לעובדים, לאנושיות, לבריאות ולשלמות. אורח החיים מימי הביניים שימש להם כמודל לחיקוי בבטאם געגועים לתקופה הקדם-תעשייתית.
ןיליאם מוריס הקים ב-1861 את חברת מוריס ושות' (Morris and Company), שייצרה מוצרי טקסטיל, שטיחים, טפטים וריהוט, אך תנועת הארטס אנד קראפטס והאידאלים שלה, לא היו זוכים אף פעם להכרה ולפרסום בינלאומיים ללא הכתבים הפילוסופיים שליוו אותם. מהמגנים הנלהבים של התנועה היו פיוג'ין, ג'ון רסקין וויליאם מוריס, אשר הפיצו את רעיונותיהם, במילים ובמעשים.
האדריכל והמעצב פיוג'ין (Pugin) (1812-1852) המליץ שאדריכלים ומעצבים ינטשו את המודלים הקלאסיים, לטובת דוגמאות גותיות משלהי ימי הביניים, שהתקשרו לנצרות, יותר מאשר לתרבות פגאנית. הוא הציג את רעיונותיו בספרים "ניגודים" (Contrasts) ו"העקרונות האמיתיים של האדריכלות המחודדת או הנוצרית" (Architecture The True or Christian Principles of Pointed). פיוג'ין ראה בגותיקה, מייצגת רגש נוצרי ורוחניות, יותר מאשר סגנון. הוא העריץ את האופי הפונקציונלי של התוכנית האדריכלית, את האופי האקספרסיבי של החזית, ואת השילוב המוצלח של מבנה ואורנמנט, אשר אפיינו את אדריכלות ימי הביניים. מאפיינים אילו, לדעתו, נעדרו מהאדריכלות בת-זמנו. הוא המליץ לאדריכלים ולמעצבים, ללמוד את תהליכי העבודה בימי הביניים. אמונתו בעליונות המוסרית והאסתטית של הסגנון הגותי, שימשה מקור השראה לדור של אדריכלים-מעצבים, ועוררה התלהבות מסגנון התחייה הגותית, גם מחוץ לאנגליה.
ג'ון רסקין השווה את האופי של האומה עם האדריכלות שלה. הוא האמין שאופי האדריכלות הבריטית ישתפר, אם היא תבטא איכויות של סגנונות רומנסקיים וגותיים. כמו כן, סבר שעל האדריכלות לבטא את מחשבותיו ואת רגשותיו של כל אדם המעורב בבנייה.
הבית האדום
מחויבותם של וויליאם מוריס וחבריו, חברי קבוצת הארטס אנד קראפטס, לעבודת כפיים, באה לידי ביטוי בבית האדום בבקסליהית' (Bexleyheath) בקנט (Kent),שאותו חכנן פיליפ ווב (Philipe Web) (1831-1915) למען ויליאם מוריס ואשתו ב-1859. הבית נבנה מלבנים אדומות, דבר שהייתה לו השפעה לתקופה ארוכה על האדריכלות האנגלית.
הבית האדום שבעיצובו השתתפו ויליאם מוריס וחבריו, היה למונומנט של הקבוצה. למרות היותו די גדול, חומרי הבנייה שלו, היו רחוקים משלדי הברזל, ומהחידושים של התערוכה הגדולה מ-1851.
14.12 הבית האדום בקנט, פיליפ ווב
פיליפ ווב השתמש בחומרים מקומיים, אך הביטוי האדריכלי שלו היה אישי. הוא טיפל בכל בעיות התכנון, והקדיש תשומת לב לכל פרט.
האדריכל הגרמני מותסיוס (Muthesius) תיאר את הבית הזה כבית הראשון אשר עוצב ונבנה, כמכלול מאוחד, בחיצוניותו ובפנימיותו. למרות שאנו מבחינים היום בפשטות המודרניסטית שבאוצר-המילים האדריכלי של הבניין הזה, ויליאם מוריס ראה בו בית בסגנון ימי הביניים, ומצא מוטיב ימי ביניימי באוקולי (oculi – החלונות העגולים) הקטנים שבקומה העליונה. הסגנון, אותו הובילו ווב ומוריס, גילה מחדש את יתרונות הבנייה של סוף ימי הביניים, ושל הבנייה בסגנון טיודור (סגנון ביתי בעיקרו מהשנים שהיווה סגנון מעבר בין הסגנון הגותי האנגלי לרנסנס האנגלי) שמאפייניו העיקריים: גג משופע עם גמלונים בגבהים שונים עם חלונות בתוך גגות אלה, וארובות גדולות מלבנים.
בשנות הששים של המאה ה-19, החלו הרעיונות של ויליאם מוריס להתפשט לתחומי האדריכלות הביתית והדקורציה.
ויליאם גודווין
ההמצאות הנועזות ביותר של תנועת האמנויות והאומנויות לא באו מהחוג הקרוב של ויליאם מוריס, אלא מהאדריכל והמעצב אדוארד ויליאם גודווין(Edward William Godwin) (1833-1886). גודווין השתייך לתנועה האסתטית(Aesthetic Movement) שקידמה את רעיון ה"אמנות לשם אמנות" בהשראת מסורת העיצוב במזרח הרחוק. הוא הושפע מעיצוב הפנים היפני, אותוהכיר בעיקר מחיתוכי עץ צבעוניים שהיו אז לראשונה בהישג יד במערב. רהיטיו שעוצבו מ"קופסאות" הנתמכות על-ידי "מקלות", היו פשוטים ופונקציונליים. אלגנטיות הושגה על-ידי איזון של פרופורציות. מטרת העיצוב הייתה ליצור רהיטים זולים ונוחים. בחומרה הגאומטרית של עיצוביו, בישר גודווין את העיצובים המודרניסטים של המאה העשרים בתחומי הריהוט והאדריכלות. בעשר השנים האחרונות לחייו, גודווין עיצב בניינים מהפכניים ומאוד פונקציונליים. עליהם נמנה הבית הלבן בצ'לסי (שנהרס מאז).
14.13 רהיט בעיצוב גודווין.
ג'ון ראסקין ווילאם מוריס התקיפו את הטעם הרע שבמוצרים המיוצרים במכונה. מטרתם הייתה להחיות את מלאכות היד. חלוצי תנועת הארטס אנד קראפטס עשו מאמץ גדול להחזיר פשטות וכנות לעיצוב. החומרים בהם השתמשו לבנייה, כללו חומרים אנגלים מסורתיים, כמו עץ אלון שעובד בעבודת יד, אבן גיר, ולבנים אדומות.
הרעיון שסביבה של בניינים, ריהוט וקרמיקה, המעוצבים היטב, תשפר את מרקם החברה, הובע על-ידי ויליאם מוריס, והיו שחזרו עליו, שוב ושוב, מאוחר יותר. כדי להשיג מטרה זו, עסקו האומנים בגאווה במלאכתם, ושללו את תוצרת המכונה. הם שאפו להבטיח ייצור בעבודת-יד בשיטות מסורתיות, למרות התחרות ההולכת וגוברת מצד המכונה. עבודת היד נתפסה בעיניהם כמקור לסיפוק אישי, לכבוד לעובדים, לאנושיות, לבריאות ולשלמות. אורח החיים מימי הביניים שימש להם כמודל לחיקוי בבטאם געגועים לתקופה הקדם-תעשייתית.
ןיליאם מוריס הקים ב-1861 את חברת מוריס ושות' (Morris and Company), שייצרה מוצרי טקסטיל, שטיחים, טפטים וריהוט, אך תנועת הארטס אנד קראפטס והאידאלים שלה, לא היו זוכים אף פעם להכרה ולפרסום בינלאומיים ללא הכתבים הפילוסופיים שליוו אותם. מהמגנים הנלהבים של התנועה היו פיוג'ין, ג'ון רסקין וויליאם מוריס, אשר הפיצו את רעיונותיהם, במילים ובמעשים.
האדריכל והמעצב פיוג'ין (Pugin) (1812-1852) המליץ שאדריכלים ומעצבים ינטשו את המודלים הקלאסיים, לטובת דוגמאות גותיות משלהי ימי הביניים, שהתקשרו לנצרות, יותר מאשר לתרבות פגאנית. הוא הציג את רעיונותיו בספרים "ניגודים" (Contrasts) ו"העקרונות האמיתיים של האדריכלות המחודדת או הנוצרית" (Architecture The True or Christian Principles of Pointed). פיוג'ין ראה בגותיקה, מייצגת רגש נוצרי ורוחניות, יותר מאשר סגנון. הוא העריץ את האופי הפונקציונלי של התוכנית האדריכלית, את האופי האקספרסיבי של החזית, ואת השילוב המוצלח של מבנה ואורנמנט, אשר אפיינו את אדריכלות ימי הביניים. מאפיינים אילו, לדעתו, נעדרו מהאדריכלות בת-זמנו. הוא המליץ לאדריכלים ולמעצבים, ללמוד את תהליכי העבודה בימי הביניים. אמונתו בעליונות המוסרית והאסתטית של הסגנון הגותי, שימשה מקור השראה לדור של אדריכלים-מעצבים, ועוררה התלהבות מסגנון התחייה הגותית, גם מחוץ לאנגליה.
ג'ון רסקין השווה את האופי של האומה עם האדריכלות שלה. הוא האמין שאופי האדריכלות הבריטית ישתפר, אם היא תבטא איכויות של סגנונות רומנסקיים וגותיים. כמו כן, סבר שעל האדריכלות לבטא את מחשבותיו ואת רגשותיו של כל אדם המעורב בבנייה.
הבית האדום
מחויבותם של וויליאם מוריס וחבריו, חברי קבוצת הארטס אנד קראפטס, לעבודת כפיים, באה לידי ביטוי בבית האדום בבקסליהית' (Bexleyheath) בקנט (Kent),שאותו חכנן פיליפ ווב (Philipe Web) (1831-1915) למען ויליאם מוריס ואשתו ב-1859. הבית נבנה מלבנים אדומות, דבר שהייתה לו השפעה לתקופה ארוכה על האדריכלות האנגלית.
הבית האדום שבעיצובו השתתפו ויליאם מוריס וחבריו, היה למונומנט של הקבוצה. למרות היותו די גדול, חומרי הבנייה שלו, היו רחוקים משלדי הברזל, ומהחידושים של התערוכה הגדולה מ-1851.
14.12 הבית האדום בקנט, פיליפ ווב
פיליפ ווב השתמש בחומרים מקומיים, אך הביטוי האדריכלי שלו היה אישי. הוא טיפל בכל בעיות התכנון, והקדיש תשומת לב לכל פרט.
האדריכל הגרמני מותסיוס (Muthesius) תיאר את הבית הזה כבית הראשון אשר עוצב ונבנה, כמכלול מאוחד, בחיצוניותו ובפנימיותו. למרות שאנו מבחינים היום בפשטות המודרניסטית שבאוצר-המילים האדריכלי של הבניין הזה, ויליאם מוריס ראה בו בית בסגנון ימי הביניים, ומצא מוטיב ימי ביניימי באוקולי (oculi – החלונות העגולים) הקטנים שבקומה העליונה. הסגנון, אותו הובילו ווב ומוריס, גילה מחדש את יתרונות הבנייה של סוף ימי הביניים, ושל הבנייה בסגנון טיודור (סגנון ביתי בעיקרו מהשנים שהיווה סגנון מעבר בין הסגנון הגותי האנגלי לרנסנס האנגלי) שמאפייניו העיקריים: גג משופע עם גמלונים בגבהים שונים עם חלונות בתוך גגות אלה, וארובות גדולות מלבנים.
בשנות הששים של המאה ה-19, החלו הרעיונות של ויליאם מוריס להתפשט לתחומי האדריכלות הביתית והדקורציה.
ויליאם גודווין
ההמצאות הנועזות ביותר של תנועת האמנויות והאומנויות לא באו מהחוג הקרוב של ויליאם מוריס, אלא מהאדריכל והמעצב אדוארד ויליאם גודווין(Edward William Godwin) (1833-1886). גודווין השתייך לתנועה האסתטית(Aesthetic Movement) שקידמה את רעיון ה"אמנות לשם אמנות" בהשראת מסורת העיצוב במזרח הרחוק. הוא הושפע מעיצוב הפנים היפני, אותוהכיר בעיקר מחיתוכי עץ צבעוניים שהיו אז לראשונה בהישג יד במערב. רהיטיו שעוצבו מ"קופסאות" הנתמכות על-ידי "מקלות", היו פשוטים ופונקציונליים. אלגנטיות הושגה על-ידי איזון של פרופורציות. מטרת העיצוב הייתה ליצור רהיטים זולים ונוחים. בחומרה הגאומטרית של עיצוביו, בישר גודווין את העיצובים המודרניסטים של המאה העשרים בתחומי הריהוט והאדריכלות. בעשר השנים האחרונות לחייו, גודווין עיצב בניינים מהפכניים ומאוד פונקציונליים. עליהם נמנה הבית הלבן בצ'לסי (שנהרס מאז).
14.13 רהיט בעיצוב גודווין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה