מילון מונחים
* הפניה למונח שמופיע במילון
אבקוס (abacus)
לוח ריבועי המהווה חלק עליון בכותרת עמוד. היה מוכר כבר במצרים העתיקה ובאסיה. אנו מוצאים אותו באורדר* הדורי, באורדר היוני ובאורדר הקורינתי (ראה גם: עמוד דורי*, עמוד יוני* ועמוד קורינתי*) כתומך בארכיטרב* הנישא מעל העמודים. (ראה תמונה 6.6)
אגורה (agora)
כיכר פתוחה ששימשה למפגשים ציבוריים או עסקיים, בערי יוון העתיקה. בדרך כלל מוקפת בסטיו*.
אדריכלות נורמנית
הגרסה האנגלית לאדריכלות הרומנסק במאות 11-12, שהקדימה את הסגנון הגותי.
אובליסק (obelisk)
ביוונית obeliskos ; obelosעם סופית המציינת הקטנה, מילולית ביוונית: מחט. עמוד אבן, בדרך כלל מונוליתי מגרניט, אשר בקצהו העליון פירמידה קטנה. נעשה בו שימוש בעיקר במצרים העתיקה (ראה תמונה 4.15).
אודיטוריום(auditorium)
(audiens בלטינית, מילולית: מאזין) אולם בבניין שנועד להתכנסות קהל.
אומנה (pier או pillar)
pila מלטינית, מילולית: מבנה אבן מסיבי בצורת גליל, מתומן, מלבן, או קבוצת עמודים, התומך בקשתות או בקמרונות.
אומנה מורכבת(pier compound)
אומנה המורכבת מקבוצת איברים אדריכליים, בדרך כלל, קבוצת עמודים. מאפיינת במיוחד את הסגנון הגותי.
אופוס אינקרטום(opus incertum),
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, incertum, מילולית: ללא סדר. קיר הבנוי מאבנים המונחות ללא סדר מסוים, וללא אחדות. (תמונה 1.3).
אופוס וורמיקולאטום opus vermiculatum))
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, vermiculatum, מילולית: משובץ, כך שייראה כמסלולי תולעים. קיר פסיפס העשוי מחלקי אבן מוארכים שאין להם צורה אחידה. מאפשר יצירת דמויות אנושיות.
אופוס טסלאטום(opus tesselatum)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, tessela, בלטינית, מילולית: קוביית אבן קטנה. טיפוס פסיפס המורכב מקוביות קטנות מאבן. מאפשר דקורציה גאומטרית. הפסיפסים הדקורטיביים העתיקים הגאומטריים מכונים כך.
אופוס ספיקאטום (opus spicatum)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, spica בלטינית, מילולית: שלד של חיות מסוימות כמו קיפוד, קיפוד ים וכדומה. קיר העשוי לבנים קטנות המסודרות בדגם עצם דג הרינג (herring bone) שמתקבלות בו צורות זיג זג. (תמונה 1.3).
אופוס קוואדראטום(opus quadratum)
בלטינית, מילולית: עבודה, opus, quadra בלטינית, מילולית: ריבוע. סוג של קיר שבו מונחות אבנים ריבועיות, זו על גבי זו. אפיין את בניית הפירמידות במצרים, וכן את המבנים האטרוסקיים. (תמונה 1.3).
אופוס קמנטיקום(opus caementicum)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, caemanticum, בלטינית, מילולית: אבן גסה ממחצבה. קיר הבנוי משני קירות מקבילים שביניהם אבנים מעורבבות במלט. למעשה, קיר בטון שאפיין את המונומנטים הרומיים העתיקים.
אופוס קראטיקיום(opus craticium)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, קיר שבו משולבות קורות עץ, אנכיות ואופקיות, עם לבנים. זהו קיר המועד להיסדקות, כתוצאה מהתעבות קורות העץ בלחות, ומהתכווצותן ביובש. כמו כן, מועד קיר כזה לסכנת שריפות. נהגו להשתמש בו לבניית האינסולה* שנועדו לאכלוס העניים.
אופוס רטיקולטום(opus reticulatum)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה. reticulatum, בלטינית, מילולית: דמוי רשת. קיר הבנוי מאבנים שצורתן ריבועית, ומונחות על קודקודיהן, כך שיוצרות דגם יהלום. (תמונה 1.3).
אופוס רקטילה(opus rectile)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה. פסיפס העשוי מלוחות אבן, או משיש רב-צבעי. זוהי עבודה שיש בה יותר אופי של שיבוץ אבנים, מאשר אופי של פסיפס.
אוקולוס (oculus)
בלטינית, מילולית: מתקשר לעין. חלון עגול, או "עין" בכיפה.
אוקטאהדרון (ברבים – אוקטאהדרה)
ביוונית, okta, מילולית: שמונה, ו-edron, מילולית: גוף הנדסי אשר לו פני שטח המורכבים ממספר ישורים. גוף הנדסי מרחבי המורכב מחיבור של שמונה פאות זהות שלכול אחת צורת משולש שווה צלעות. על-פי אפלטון (Plato) (428-348 לפנה"ס בקירוב), הוא מייצג את יסוד האוויר.
אורדר (order) או סדר
באדריכלות היוונית העתיקה, מונח המסווג עיצוב משולב של עמוד עם האנטבלטורה* שלו. מבחינים בשלושה סוגי אורדרים עיקריים שפתחו היוונים בעת העתיקה: דורי, יוני וקורינתי. הרומים אמצו אותם והכניסו בהם שינויים. (ראה גם: עמוד דורי, עמוד יוני ועמוד קורינתי). (ראה תמונה 6.6)
אורדר ענק (giantorder)
כל אורדר* שעמודיו או הפילאסטרים (פילאסטר*) שלו נישאים מהקרקע לגובה קומות אחדות.
אוריינטציה(orientation)
כיוון של מונומנט או בניין. מקור המונח, במילה "orient" שפירושה "מזרח" – כיוון הנחשב בתרבויות רבות ככיוון הקדוש, כי ממנו זורחת השמש. אימוץ המזרח לייצוג מילה המציינת כיוון כלשהו, מדגיש את חשיבותו. האוריינטציה בכנסייה הנוצרית היא, בדרך כלל, לכיוון מזרח, מאז המאה הרביעית ועד היום.
אורנמנט (ornament)
ornamentuבלטינית, מילולית: ייפוי, קישוט. מוטיב של עיטור אשר ניתן למצוא בו, לעתים קרובות, צורות גאומטריות וצורות מהטבע – צורות אורגניות של צמחים וחיות.
אורקסטרה(orchestra)
מיוונית, המקום השמור למקהלה בתאטרון העתיק. במקור, הייתה לו צורת עיגול, ומאוחר יותר, צורת חצי עיגול.
אורתוגונלי(orthogonal)
ortho, מיוונית, מילולית: ישר, gonia ביוונית, מילולית: זווית. 1. קווים המצטלבים בזויות ישרות. 2. בציור פרספקטיבה, קו ישר מדומה הנמשך לעבר נקודת מגוז* שעל קו האופק.
אטלנט (atlant)
פסל בדמות גבר, המשמש כתומך לאנטבלטורה*. כאשר במקום הדמות הגברית, מופיעה דמות נשית, מדובר בקריאטידה. מקור השם אטלנט, באטלס, אשר על-פי המיתולוגיה, נשא על ראשו את השמים. האטלנטים הראשונים הופיעו באדריכלות היוונית שבה הם נראו תומכים באנטבלטורה, או בגג.
אטריום (atrium)
ater בלטינית, מילולית: מושחר על-ידי אש. מקום שבו עשן האח משחיר את הקירות ונפלט דרך פתח בגג. 1. בבית הרומי, חצר הכניסה, או אולם הכניסה שהיה, ברובו, בלתי מקורה. בבית גדול היה האטריום מוקף בסדרת חדרים שנפתחו אליו. לעתים קרובות, היה מוקף בקולונדה, ואפשר כניסת אור לחדרים. היה זה המקום בו מוקמו פסלי אבות המשפחה. 2. בתקופת הנצרות המוקדמת, החצר לפני הכנסייה, אשר במרכזה היה מקור מים שבו יכולים היו המאמינים לטהר עצמם לפני הכניסה לכנסייה.
איוואן Iwan))
באדריכלות מוסלמית, חדר קטן מלבני ללא פונקציה ספציפית, אשר בדרך כלל מקורה בקמרון שצד אחד שלו פתוח לחצר שלפני הבית או לחדר אחר. אומץ על-ידי האדריכלות האיסלמית בהשפעת אדריכלות פארתית או סאסאנית (שושלת פרסית ששלטה בשנים 651-224 לספירה). נמצא גם במבנים חילוניים וגם בבניינים דתיים.
אינסולה (insula)
בית דירות ברומא העתיקה שבו קומות אחדות, עם חנויות בקומת הקרקע.
איקוזאהדרון(icosahedron)
(ברבים – איקוזאהדרה) ביוונית, eicosi מילולית: עשרים, ו- edronמילולית: גוף הנדסי המורכב ממספר פאות. גוף הנדסי מרחבי המורכב מעשרים פאות בצורת משולשים שווי-צלעות. על-פי אפלטון (Plato)(428-348 לפנה"ס), מייצג את יסוד המים.
אכינוס (echinus)
בכותרת עמוד, האלמנט המקומר הנמצא מתחת לאבקוס*, וצמוד אליו. (ראה תמונה 6.6).
אמבולטוריום(ambulatorium)
ambulare בלטינית, מילולית: לטייל. המשך הספינות הצדדיות* בכנסייה, המאפשר את הקפת בית המקהלה*, או האפסיס*. לעתים, קורנות ממנו קפלות (ראה תמונה 8.3).
אמפיתאטרון(amphitheatre)
ביוונית, amphi, מילולית: מסביב, משני הצדדים. מבנה עגול או אובאלי אשר במרכזו זירה. היה מיועד בעיקר להצגת קרבות בין גלדיאטורים, או קרבות אדם עם חיות-טרף. הדוגמה המפורסמת ביותר לאמפיתאטרון היא הקולוסאום ברומא. האמפיתאטרון הרומי שימש מודל לאצטדיון של ימינו. במקרים רבים, היה זה המקום בו עונו המרטירים הנוצרים.
אנטבלטורה entablatura))
באיטלקית: intavolatura. intavolare, מילולית: להניח על לוח. חלק הבניין בצורת פס אופקי, הנמצא מעל כותרות העמודים, ומתחת לקומה שמעליהם, או מתחת לגג בבניין חד-קומתי. מורכבת משלושה חלקים: ארכיטרב*, אפריז* וכרכוב*. לכל אורדר*, אנטבלטורה בצורה המתאימה לו.
אנטזיס ((entasis
החלק הקמור, דמוי שריר, בגזע העמוד הדורי. תופעה המוכרת בעמודי מקדשים יווניים, ובמיוחד בפרתנון.
אפסיס (apsis)
בלטינית, מילולית: קשת, מסלול סביב... גומחה בעלת בסיס בצורת חצי עיגול, בדרך כלל, בקצה הבזיליקה* הרומית, או בקצה המזרחי (בדרך כלל) של הכנסייה, הכיוון שממנו, על-פי המסורת הנוצרית, יופיע ישו ביום הדין האחרון.
אפריז (frieze)
בצרפתית מהמאות 14-16, מילולית: רקום, מקושט.1. חלק האנטבלטורה* שבין הארכיטרב* ובין הכרכוב* (הקורניז). 2. כל פס של אורנמנטים, או פסלים, בבניין או בריהוט.
אקוודוקט (אמת מים)
(aqueduct) aquaeductus בלטינית, מילולית: צינורות מים. aqua מילולית: מים, ductus, מילולית: להוביל. אמצעי להובלת מים במורד, המורכב בדרך כלל מסדרת קשתות מונומנטלית, ותומך בתעלה המובילה את המים אל הערים. שרידי אקוודוקטים ניתן למצוא, עד היום, בכל האזורים שהיוו חלק מהאימפריה הרומית.
אקלקטיציזם
לקטנות (eclecticism) ביוונית eklektikos, מילולית: לבחור. בחירת אלמנטים ממקורות שונים, כדי ליצור מערכת חדשה, או סגנון חדש.
אקנתוס (acanthus) צמח בעל עלים רחבים ומשוננים. מהווה מוטיב מרכזי בעמוד הקורינתי*.
אקרופוליס (acropolis)
akre ביוונית, מילולית: פסגה, polis, מילולית: עיר. מבצר מוגבה בעיר היוונית, הכולל מקדש. דוגמה מפורסמת ביותר לאקרופוליס היא האקרופוליס באתונה.
ארכיוולט (archivolt)
באיטלקית, archivolto מילולית: קשת חזיתית. זהו אחד מסדרת פיתוחים קונצנטריים על קשת רומנסקית או גותית, שאחדות כמוה מרכיבות את השער. ניתן למצוא בארכיוולט מוטיבים דקורטיביים.
אַרכיטרַב (architrave)
archi בלטינית מילולית: עיקרי, trabs, בלטינית, מילולית: קורה. זוהי קורה (lintel), או החלק התחתון באנטבלטורה*(תמונה 6.6).
ארקדה (arcade)
מאיטלקית arcata.; arco באיטלקית, מילולית: קשת. 1. סדרת קשתות הנתמכות על-ידי אומנות או עמודים. 2. רחוב חנויות עם תקרת זכוכית שקרויה לעתים גלריה.
ארקדה עיוורת (blindarcade)
ארקדה* הצמודה לקיר.
בזיליקה (basilica)
1. באדריכלות הרומית, בניין ציבורי שהתקיימו בו מפגשים מסחריים ואינטלקטואליים, ונערכו בו משפטים. מקורה האטימולוגי של המילה "בזיליקה" הוא במילה היוונית basileus, מילולית: מלך. basilic ביוונית, מילולית: מלכותי. הבזיליקה הרומית מחולקת לספינה מרכזית* ושתי ספינות צדדיות* מכל צד שלה, או ספינה צדדית* אחת מכל צד שלה. הספינות הספינות מופרדות, זו מזו, על-ידי ארקדות (ראה ארקדה*) או קולונדות (ראה קולונדה*). הספינה המרכזית רחבה וגבוהה יותר מהספינות הצדדיות, ובקצה שלה נמצא אפסיס*. דוגמה מפורסמת לבזיליקה רומית היא הבזיליקה של מקסנטיוס(Maxentius) מהמאה הרביעית לספירה. 2. באדריכלות הנוצרית – כנסייה מוקדמת, הדומה בצורתה לבזיליקה הרומית, בעלת תוכנית אורכית, בדרך כלל, עם אוריינטציה למזרח. 3. במשך הזמן הפכה המילה בזיליקה לשם נרדף לכנסייה.
בטון (concrete)
חומר בנייה קשה המורכב מתערובת מחצבים שונים, כמו חול וחצץ, ומחומר הדבקה כמלט ומים. הבטון שבו נעשה שימוש לבנייה ברומא העתיקה מורכב מחול פוצולנה שמקורו בקרקע וולקנית. היום מורכב הבטון, בדרך כלל, ממלט פורטלנד (ראה גם בטון פורטלנד*).
בטון מזוין (concrete reinforced)
בטון* ששוקעו בו רשת ברזל או פלדה, כדי לחזקו.
בטון פורטלנד(Portlandconcrete)
סוג של בטון* שהוצא עליו פטנט, לראשונה, באנגליה, ב-1820. כונה כך, כי כאשר התקשה, היה דומה לאבן מפורטלנד שבדורסט (Dorset) באנגליה.
בית אוצר (Treasury)
בתקופה הטרום-היסטורית, בניין שבו נהגו לשמור חפצים יקרים, כגון כלי-כסף ותכשיטים, שהיו שייכים למת. דוגמה לבית אוצר כזה הוא בית האוצר אטראוס (Atreus) (מאה 13 לפנה"ס). בעת העתיקה בית האוצר היה המקום שבו נשמרו מנחות התושבים לאלי העיר. כך ניתן לאוצרות אופי של חפצים קדושים שאסור היה לגעת בהם ללא רשות הממונים. בתי אוצר מסוג זה היו בנויים בצורת מקדש שחזיתו נתמכת על-ידי שני עמודים בלבד, כדוגמת בית האוצר באי סיפנוס Siphnos)) (מאה 6 לפנה"ס).
בית המקהלה(choir או quire)
חלק הכנסייה, המשמש את הכמורה ואת המקהלה לתפילות. ממוקם, בדרך כלל, ממזרח לטרנספט*, ובמקרים מסוימים, תופס חלק מהספינה המרכזית*.
בלדקינו(baldacchino)
חופה על עמודים, הבנויה, בדרך כלל, מעל המזבח*. הבלדקינו המפורסם ביותר הוא זה אשר נבנה על-ידי ברניני ב-1633 בכנסיית סן פייטרו ברומא. בתקופת הנצרות המוקדמת כונה צ'יבוריום (ciborium). מקור השם בלדקינו בבדי משי המשובצים חוטי זהב שהובאו מבגדד(Baldocco באיטלקית), ואשר מהם יצרו את החופות הראשונות באיטליה.
בלוסטרדה(balustrade)
balaustra באיטלקית, מילולית: פרח הרימון. שורת עמודים קטנים התומכים במעקה. בכל אחד מעמודים אלה קצה עליון בולט, וחלק רחב במרכז בצורת כד. הבלוסטרדה נועדה לקשט מישור משופע, מדרגות, מרפסת או רהיט. נפוצה בסגנון הבארוק.
בסיס עמוד
אלמנט אדריכלי שעליו ניצב גזע העמוד. הבסיס מורכב מפיתוחים שצורתם משתנה על-פי האורדר*. בסיס עמוד מופיע באורדר היוני ובאורדר הקורינתי, ואינו מופיע באורדר הדורי.
בפטיסטריום(baptisterium)
בלטינית, מילולית: ברכה קטנה לשחייה או אמבט לצלילה במים קרים. זהו בית טבילה. מבנה בעל צורה עגולה או מתומנת, עם אגן טבילה במרכזו, בתוך כנסייה, או בנפרד ממנה.
ברזל חשיל(wrought iron)
ברזל קשיח ונוח לעיבוד, בעל תכולת פחמן נמוכה מזו של ברזל יצוק*.
ברזל יצוק (cast iron)
תערובת של ברזל, פחמן וצורן, שנוצקה בתבנית, ומשמשת ליצירת מרכיבי ברזל נוקשים שאינם נוחים לחישול, אך נוחים יותר לחיתוך, מאשר פלדה.
גימנזיום (gymnasium)
(ברבים – גימנזיה) ביוונית gymnasion: gymnos, מילולית: עירום; gymnazein, מילולית: להתעמל בעירום. מקום שבו יכולים היו הצעירים היוונים להתעמל, לרוץ, לרכב, להתאגרף, להיאבק, לזרוק דיסקוס, ולשחק במשחקי כדור בעירום. סביבו נבנו סטווים (ראה סטיו*), מרחצאות, חדרי הלבשה, חדרי אחסון, חדרים ללימודים, להרצאות וכדומה.
גלריה (gallery)
1.קומה שנייה של אמבולטוריום*, או ספינה צדדית*, מעל קומת ארקדה*. 2. רחוב קניות מקורה בברזל ובזכוכית, במיוחד באיטליה. 3. אולם או בניין המוקדש להצגת עבודות אמנות.
גמלון (pediment)
ביוונית, כנראה שיבוש מוקדם של המילה "פירמידה". באדריכלות הקלאסית, השטח העליון של קיר שצורתו משולש אשר שוקיו נושאות את גג הבניין.
גמלון שבור
גמלון הקטוע בכרכוב שבבסיסו, או בקצהו העליון.
גרגויל (gargoyle)
gargouille בצרפתית, מילולית: גרון. מרזב המפוסל בצורת חיה גרוטסקית שפיה פעור, ודרכו זורמים המים.
דואומו (duomo)
מקור המילה במונח הלטיני domus dei – בית האלוהים. מילה זו משמשת בדרך כלל לציין קתדרלה באיטליה.
דולמן (dolmen)
בשפה הקלטית של ברטני שבצרפת, dol, מילולית: שולחן, men מילולית: אבן. בתקופות פרה-היסטוריות – חדר קבורה או מקדש שקירותיו ותקרתו עשויים ממגאליתים (ראה גם מגאלית*).
דיאקוניקון(diaconicon)
diakonos ביוונית, מילולית: משרת. חדר הצמוד לאפסיס, ומשמש כלשכה (סקרסטיה) שמוקמו בה כלי-הקודש. מופיע כחדר סימטרי לפרותזיס* בכנסיות הנצרות המוקדמת.
דקומנוס(decumenus)
בעיר האטרוסקית או הרומית, רחוב ראשי, בכיוון מזרח-מערב, החוצה בזווית ישרה את הקארדו* שהוא רחוב ראשי בכיוון צפון-דרום.
דרומוס (dronmos)
המעבר אל קבר התולוס*.
הוטל (hotêl)
בצרפת, בית פרטי בעיר.
היפוסטייל (hypostyle)
hupostlos, מילולית ביוונית: מתחת לעמודים; hupo, מילולית: מתחת, stlos, מילולית: עמוד. אולם עמודים.
וולוט (volute)
voluto בלטינית, מילולית: לגלגל. מגילה ספיראלית. מונח המתייחס במיוחד לצורה הלוליינית בכותרת היונית.
וסטוורק (westwork)
בגרמנית "עבודת המערב". החלק המערבי של הכנסיות הקרולינגיות הגרמניות. זוהי מסה אדריכלית המורכבת מחזית שבה שני מגדלים גבוהים, ומחלק פנימי אשר בו נמצאת גלריה שחלק ממנה שימש את הקיסר בעת ביקורו בכנסייה. ייתכן שמקור ההשראה לווסטוורק הוא בשערי העיר. הווסטוורק יוצר קונוטציה של מבצר, ובכך משמש כסמל מגן האמונה.
וילה (villa)
בלטינית, מילולית: בית כפרי. 1. ברומא העתיקה הייתה הבחנה בין וילה רוסטיקה (rustica), ובין וילה אורבנה. (urbana). הראשונה היא בית כפרי למטרות חקלאיות. השנייה – בית כפרי בסגנון אדריכלות הבית העירוני שנועד למטרות בילוי והנאה. 2. באנגליה, במאה ה-19, בית פרטי נפרד בפאתי העיר, בדרך כלל של אנשים עשירים. 3. באדריכלות המודרנית, בית פרטי נפרד.
זיקורת (zigurat)
המילה "זיקורת" קשורה, אטימולוגית, לפועל זאקארו שפירושו להזדקר. השורש ז.ק.ר. בעברית מקביל לשורש באכדית. מבנה המזדקר לשמים. מקדש במסופוטמיה בצורת פירמידת מדרגות, שבו כל קומה היא מדרגה בפירמידה.
חלון לנסט (lancet)
מקור המילה lancet במילה lance באנגלית, מילולית: להב. חלון צר עם קשת מחודדת, הדומה בצורתו ללהב של חרב.
חלון מפרץ (baywindow)
חלון הנוצר מבליטת קיר החוצה, אם בצורת חצי עיגול, בצורת מלבן, או בצורה רב-צלעית, מעבר למישור שעליו הוא ממוקם.
חלון שושן (Rosewindow)
חלון גדול ועגול עם דגם סבכה (tracery) המעוצב בצורת חישורים של אופַן. הופיע, בדרך כלל, בחזיתות הכנסיות הגותיות.
חלון שיקגו
סגנון חדש של חלון אופקי מוארך שאותו פיתחה אסכולת שיקגו.
חיתוך הזהב (goldensection)
יחס פרופורציוני המושג על-ידי חלוקת קו לשני קטעים, כך שהיחס בין הקטע הקצר ובין הקטע הארוך בו, שווה ליחס בין הקטע הארוך בקו זה ובין הקו כולו. יחס זה שהוא ....0.618, מהווה, על-פי התפיסה היוונית, את היחס הקיים בגוף אנושי אידאלי בין המרחק מהקודקוד עד הטבור, ובין המרחק מהטבור עד כף הרגל. כך, מהווה חיתוך הזהב פרופורציה אנושית שנעשה בה שימוש רב באדריכלות ובציור.
טופה (tufa)
אבן וולקנית נקבובית.
טטראהדרון(tetrahedron, ברבים – טטראהדרה)
בלטינית tetra מילולית: ארבע, וביוונית edron, מילולית: גוף הנדסי בעל מספר פאות. פירמידה המורכבת מארבעה משולשים שווי-צלעות. על-פי אפלטון, גוף הנדסי זה, מייצג את יסוד האש. האדריכל והמהנדס בקסמינסטר פולר (Buckminster Fuller) (1895-1983) השתמש בצורות אלה, כדי לבנות את הכיפות הגאודסקיות שלו.
טימפנון (tympanum)
(ברבים: טימפנה) השטח שבין הקשת או הגמלון, ובין הקורה (הלינטל) בשער הכנסייה הרומנסקית והכנסייה הגותית, אשר מולא לעתים קרובות בפסלים.
טריגליף (triglyph)
ביוונית triglyphos, tri – מילולית: שלוש, glyphein – מילולית: לגלף. איבר אדריכלי בצורת שלושה קווים אנכיים באפריז* הדורי, המופיע, לסירוגין, עם מטופה* (ראה תמונה 6.6).
טרילית (trilith)
ביוונית tri – מילולית: שלוש, lithos – מילולית: אבן. שלושה מונוליתים (ראה גם מונולית*) הערוכים משני עמודים ניצבים שקורה מונחת עליהם ללא חומר מחבר.
טרימו (trumeau)
מצרפתית: אומנה מרכזית התומכת בלינטל* במרכז שער רומנסקי או גותי.
טריפוריום (triforium)
טיפוס חלון המורכב משלושה חלונות צמודים, שנמצא מעל הארקדה* בכנסייה, ומתחת לקומת התאורה*.
טרנספט (trancept) או בית הרוחב
tranceo בלטינית, מילולית: לעבור. החלק של צורת הצלב בכנסייה, שהוא הציר החוצה בזווית ישרה את הציר המרכזי.
טרפויל (trefoil)
בלטינית trifolium – מילולית: תלתן, tri – מילולית: שלוש, folium – מילולית: עלה. אורנמנט* בצורת עלי תלתן. אופייני לסגנון הגותי.
כותרת (capital)
בלטינית capitellum, מילולית: ראש קטן. ראש עמוד או פילאסטר*, הנמצא בין גזע העמוד ובין הקורה (הלינטל).
כיפה (dome)
קמרון על בסיס עגול, רב-צלעי או ריבועי. כיפה בצורת חצי כדור, למשל, היא, תיאורטית, קשת בגודל חצי מעגל, הסובבת סביב צירה האנכי. לעתים נדרש מעבר מבסיס ריבועי לבסיס עגול התומך בכיפה. לכך קיימים פתרונות אחדים:
1. קמרון מפרש שהוא חלק מכיפה בצורת חצי כדור שקוטרו באורך אלכסון ריבוע הבסיס. החלק מחצי כדור זה המהווה את קמרון המפרש, מוגדר על-ידי חצאי עיגולים דמיוניים אשר בסיס כל אחד מהם מהווה צלע בריבוע, ויוצר זווית ישרה עם בסיס הריבוע.
2. כיפה הנישאת מעל ארבעה פנדנטיבים (ביחיד: פנדנטיב*) להבדיל מקמרון מפרש שבו נחתכו מהכיפה ארבע פרוסות, הכיפה שמעל הפנדנטיבים מהווה חצי כדור בשלמותו.
3. כיפה הנישאת על סקווינצ'ים (ביחיד: סקווינצ'*). את הריבוע הופכים למתומן על-ידי הוספת צלעות החותכות את פינותיו, ועל המתומן הזה מונח בסיס בצורת מעגל.
כיפה גאודסקית(dome geodesic)
כיפה הבנויה ממוטות קלים המחוברים יחד לטטראהדרה (ראה גם טטראהדרון*). המהנדס והאדריכל בקמינסטר פולר (1895-1983) היה המפתח שלה.
כיפת קורבל (corbeldome)
כיפה הבנויה מסדרת שורות אבנים אופקיות שכל אחת מהן בולטת מעל קודמתה. למעשה, כיפה זו נוצרת מיצירת חלל בקובייה, או בתיבה, הבנויות ממשטחי אבנים המונחים, בצורה אופקית, זה על גבי זה. ראו גם קורבל*.
כרכוב (קורניז cornice)
המקור בלטינית coronis, מילולית: קו מפותל, וממנו המילה corone – טבעת, כתר. 1. איבר אדריכלי בצורת פס בולט המכתיר את האנטבלטורה*. 2. כל פס אופקי הבולט במבנה, ומפריד בין קומות, או בין חלקים אופקיים אחרים במבנה.
לוג'ה (loggia)
מונח באדריכלות האיטלקית, המתאר מבנה מקורה אשר לו ארקדה* או קולונדה*, עם שני צדדים, או יותר, שהם פתוחים. דוגמה מפורסמת ללוג'ה היא הלוג'ה דאי לאנצי. (loggia dei Lanzi) (1376-1382) בפירנצה.
לונטה (lunette)
lune בצרפתית, מילולית: ירח. lunete בצרפתית עתיקה, מילולית: חפץ קטן בצורת ירח. פתח או משטח בצורת חצי עיגול, שבסיסו מונח על קיר או מעל דלת, מעל גומחה או מעל חלון.
לטיס (lattice)
ארגון גאומטרי רגולארי של נקודות ופסים על גבי מישור, בצורת סבכה, סורגים או רשת.
ליוואן (liwan)
באדריכלות איסלמית, מעבר מקורה בקמרון שבין חדרי בית ובין חצרו הפנימית. מתקשר בדרך כלל למסגד.
לינטל (lintel)
מקור המילה במילה הלטינית limitaris, מילולית: סף, מפתן. קורה מאבן או מחומר אחר, הממוקמת מעל פתח, כדי לתמוך בקיר שמעליו.
לנטרנה (lanterna)
בלטינית, מילולית: פנס. צריח קטן עגול, או רב-צלעות, עם פתח לאור ולאוורור, הנמצא מעל כיפה או גג. נועד גם לדקורציה.
מאנדר (meander)
מקור המונח במילה Maiandros, שם יווני לנהר באסיה הקטנה. אורנמנט* גאומטרי המעוצב בקווים ישרים מפותלים שביניהן זוויות ישרות.
מגאלית (megalith)
ביוונית megas, מילולית: גדול, lithos, מילולית: אבן. אבן גדולה וגסה ששימשה לבניית מבנים פרה-היסטוריים. השתמשו בה לעתים במקדשים יווניים ורומיים, אך אז עברה סיתות מעודן.
מגארון (megaron)
ביוונית, מילולית: חדר גדול. צורה פרימיטיבית של בית יווני - חדר אחד המקודם בחדר מבואה שבחזיתו עמודים בלבד. היה בשימוש בתרבויות האגאיות העתיקות וביוון העתיקה.
מגדל פעמונים
לעתים, מהווה חלק מכנסייה, ולעתים ניצב בנפרד ממנה, ואז הוא מכונה קמפנילה (campanile) campana באיטלקית, מילולית: פעמון. באיטליה הוא מופיע, בדרך כלל, בנפרד מהכנסייה.
מדליון (medallion)
medaglione באיטלקית עתיקה, מילולית: מטבע גדול. מוטיב קישוטי בצורת עיגול, בדרך כלל, עם דמות או נוף בתבליט, כמו מדליה גדולה.
מודול (modul)
בלטינית, modulus, מילולית: מידה קטנה. 1. יחידת מידה בסיסית אשר כפולות שלה משמשות כמידות לאיברים אחרים בבניין. 2. במובן הכללי, יחידת מידה סטנדרטית בסיסית.
מוזוליאום(mausoleum)
מונומנט קבורה. מקור המונח בשמו של מאוזולוס (mausolus), מלך קאריה Caria)) שבאסיה הקטנה, אשר מת ב-352 לפנה"ס, ואשר לכבודו נבנה מבנה קבורה על-ידי אשתו בעיר הליקארנאסוס(Halicarnassus).
מוליון (mullion)
איבר אדריכלי דק וגבוה, המחלק חלון גדול לחלונות קטנים יותר.
מונולית (monolith)
ביוונית, monos, מילולית: אחד, lithos, מילולית: אבן. 1. עמוד או איבר אדריכלי אחר, שהוא כולו מקשה אחת (שאינה בנויה). נעשה בו שימוש לעתים, גם במקדשים רומיים ויווניים. 2. גם גוש אבן אחד גדול המשמש במבנים מגאליתיים.
מונומנטליות (monumentum)
בלטינית, מילולית: זיכרון. מאפיין של עבודת אמנות או אדריכלות, שיש בה עוצמה, ללא קשר לגודלה.
מזבח (altar)
בלטינית, מילולית: לשרוף. מתקשר לקורבנות ולקטורת שנהגו לשרוף מעל המזבח. השולחן המוגבה המוקדש לטקס המיסה. במאות השלישית והרביעית, סרקופג של מרטיר, מעץ או מאבן, שימש לעתים כמזבח.
מטופה (metope)
מיוונית, meta, מילולית: בין, ope, מילולית: פתח. החלל שבין כל שני הטריגליפים* באפריז הדורי. מקושט לעתים בתבליטים, בפסלים או בציורים (ראה תמונה 6.6.).
מיוליקה(majolica)
מין עבודת קדרות מצופה אמייל בצבעים זוהרים, שעליה נוספת לעתים קרובות שכבה מתכתית המעשירה את הצבעים.
מינרט (minaret)
המילה התורכית minare מקורה במילה הערבית manarah, מילולית: מגדלור. מגדל גבוה ודק המהווה חלק ממסגד. למינרטים מרפסות בולטות (לעתים אחת בלבד), מהן קורא המואזין למאמינים לבוא להתפלל. המינרט (ללא המרפסות) מעוצב, בדרך כלל, בצורת עיפרון מחודד.
מלקאף (malqaf)
באדריכלות מצרית עתיקה ובאדריכלות מוסלמית, פתחים במגדל לכיוון צפון, המאפשרים חרירת רוח קרה אל תוך הבניין דרך תעלה אנכית.
מנהיר (menhir)
מונולית פרה-היסטורי הניצב כאבן יחידה, כחלק מטרילית*, או כחלק ממעגל אבנים.
מנזר (monastery)
monasterion, ביוונית מאוחרת, מילולית: תא של מתבודד. Monos, מילולית : יחיד. מקום מגורי הנזירים. אבי (abbey) הוא מנזר שבראשו אב מנזר (abbot).
מסטבה (mastaba)
בערבית, מילולית: ספסל אבן. 1. במצרים העתיקה, מבני קבורה הבנויים בצורת פירמידה קטומה אשר לה בסיס מלבני. 2. ספסל אבן שעל שמו נקראים קברים מסוג זה.
משרבייה(Mashrabiya)
באדריכלות מוסלמית, חלון עם סורגים המעוצבים בחן, מעץ, ומשמשים במקום חלונות מזוגגים, כדי לאפשר חדירת אור בלתי ישיר ואוויר. חלונות כאלה שהיו סימן ההיכר של אדריכלות מוסלמית, שימשו כהגנה על פרטיותן של הנשים הנסתרת מפני עוברים ושבים. במקור המילה מושרביה שימשה לתאר מקום לשתייה.
מפרץ (bay)
שטח בחלוקת משנה של פנים חלל בניין (מתייחס, בדרך כלל, לכנסייה) שאינו מצוין על-ידי קירות, אלא על-ידי קשתות חוצות, אומנות של ארקדה*, יחידות של קמרונות, וכדומה.
מצאנין(mezzanine)
mezzano באיטלקית, מילולית: אמצע. קומת-ביניים עם תקרה נמוכה, בין שתי קומות עיקריות בבניין.
מק'אד (maq'ad)
מילולית בערבית: מקום ישיבה. באדריכלות מוסלמית, מרפסת עם קשתות, בדרך כלל בקומה השנייה, שנשקפת לחצר ומשמשת כמקום ישיבה עיקרי לבעל הבית ולאורחיו.
מקדש (temple)
templum בלטינית, מילולית: מקום קדוש. מבנה עתיק אשר היוונים כינו אותו נאוס (naos), ונבנה על אדמה קדושה שכונתה טמנוס(temenos), והייתה מוקפת חומה. במקדש הוצב פסל האל אשר לו הוקדש המקדש, ואשר רק לכוהנים הייתה גישה אליו. הטקסים הדתיים התקיימו לפני המקדש בשטח הטמנוס.
מקדש דיפטרלי(dipteral temple)
di ביוונית, מילולית: שניים. מקדש בעל פריסטייל* כפול. (תמונה 6.4).
מקדש פריפטרלי(peripteral temple)
peri ביוונית, מילולית: מסביב. מקדש בעל פריסטייל*. (תמונה 6.3).
נאוס (naos)
ביוונית, מילולית: מקדש. חדר במקדש, שבו נשמר פסל האל אשר לו הוקדש המקדש. נקרא "סלה" (cella) בפי הרומים.
נרתקס (narthex)
ביוונית, מילולית: קופסא. אולם מבואה בכנסייה, המופרד מהספינה המרכזית* ומהספינות הצדדיות* על-ידי קולונדה*, ארקדה*, או על-ידי קיר. נמצא בדרך כלל בכנסיות מתקופת הנצרות המוקדמת (ראה תמונה 8.3).
נקודת מגוז(vanishing point)
בפרספקטיבה* ליניארית, הנקודה באופק, אשר בה נפגשים הקווים המתארים קווים שבמציאות הם מקבילים.
סבכה (tracery)
מלאכת סבכה, דגמים של סורגים דקים מאבן או מחומר אחר המעטרים חלון, קיר, או קמרון.
סטאדיום (stadium)
מבנה בלתי מקורה שבו מסלול ריצה באורך כ-192 מטר, ומשני צדדיו מקומות ישיבה לצופים.
סטוקו (Stucco)
במקור שימש מונח זה לתאר עבודות גבס עדין המשמשות לדקורציה על קירות פנימיים של מבנה. היום משמש גם לתאר ציפוי חַלק של קיר חיצוני שיכול להיות מסוגים שונים, כמו תערובת של מלט, חול ואבקת אבן (או שיש).
סטיו (stoa)
באדריכלות יוון העתיקה, פורטיקו*, מבנה מקורה, הנתמך על-ידי שורת עמודים המקבילים לקיר שלו. נועד לאפשר הליכה בטיילת המהווה גם מחסה מפני שמש וגשם.
סטילובט (stylobate)
ביוונית stylos, מילולית: עמוד, bainen, מילולית: ללכת. במקדש היווני, המדרגה העליונה, המהווה את הבסיס שממנו צומחת שורת העמודים.
סלה (cella)
מלטינית, חדר פנימי סגור במקדש (ביוונית: נאוס). מאפיין בסיסי במקדש היווני, בו ניצב פסל האל אשר לו הוקדש המקדש.
ספינה מרכזית (nave)
navis בלטינית, מילולית: ספינה. אולם התווך של הכנסייה, הנמצא בין הכניסה העיקרית ובין בית המקהלה*, ומופרד מהספינות הצדדיות* על-ידי עמודים, או על-ידי אומנות. הספינה המרכזית, בדרך כלל, רחבה יותר וגבוהה יותר מהספינות הצדדיות*.
ספינות צדדיות (ailes)
aile בצרפתית שמקורו ב-ala בלטינית, מילולית: כנף. האגפים הצדדיים בכנסייה, הנמצאים לצדי הספינה המרכזית*, ומופרדים ממנה על-ידי עמודים, או על-ידי אומנות. הספינות הצדדיות הן, בדרך כלל, צרות ונמוכות יותר מהספינה המרכזית.
ספנדרל (spandrel)
מקור המונח במילה הצרפתית העתיקה espandre, מילולית: להתפשט, להתפרס. משטח, לעתים, מעוטר באורנמנטים, הקרוב בצורתו למשולש, ונוצר בין שתי קשתות, או בין קשתות לאיברים האופקיים המחברים את הקשת עם זווית ישרה.
סקווינצ' (squinch)
איבר אדריכלי המשמש למעבר מבסיס בצורת ריבוע לבסיס בצורת עיגול, דרך הפיכת הריבוע למתומן על-ידי בניית קשתות מעל הצלעות הפינתיות בתוך הריבוע ההופכות אותו למתומן (ראה תמונה 1.6).
סקרסטייה (sacristy)
בלטינית, sacrarium שמקורו ב-sacro, מילולית: להקדיש לאל, לקדש. לשכה המחוברת לכנסייה, אשר בה מוחזקים כלים וחפצים קדושים.
סרטים לומברדיים(bands Lombard)
דקורציה של קיר חיצוני בבניינים טרום-רומנסקיים, המורכבת מפסים אנכיים בתבליט נמוך, שקצותיהם העליונים מחוברים זה לזה על-ידי סדרת קשתות קטנות, המהוות חלק מאותו תבליט נמוך.
עמוד (column)
איבר אדריכלי אנכי הנושא איבר אדריכלי אחר. לעמוד, בדרך כלל, בסיס, גזע וכותרת. גזע העמוד יכול להיות מונוליתי, או מורכב מתופים (ראה תוף*). הוא נבדל מאומנה שהיא מסיבית באופיה. צורתו, בדרך כלל, עגולה, מלבנית, או ריבועית.
עמוד דורי (column Doric)
טיפוס עמוד* שנבנה מאז המאה השביעית לפנה"ס, והחליף את האומנה* מעץ. מאפייניו: גזע עמוד בצורת גליל עם חריצים לאורכו, כותרת פשוטה המורכבת מאכינוס* ואבקוס*, והיעדר בסיס.
עמוד יוני (Ioniccolumn)
טיפוס עמוד* אשר המאפיין העיקרי שלו הוא כותרת בצורת שתי ספירלות שביניהן דקורציה בצורת דגם החוזר על עצמו. האבקוס* שלו צר יותר מזה של העמוד הדורי*. לגזע העמוד צורת גליל עם חריצים, והוא צומח מתוך בסיס.
עמוד קורינתי(Corinthian column) טיפוס
עמוד* שמקורו באתונה, אך פותח על-ידי הרומים שסיפקו את האבטיפוס לעמוד בתקופת הרנסנס. כותרתו מעוצבת בצורת פעמון הפוך המקושט בעלי אקנתוס*. כמו העמוד היוני, הוא צומח מתוך בסיס.
עמוד שלמה((Solomonic column
עמוד המעוצב בצורה לוליינית, או עם חריצים בעלי צורה לוליינית. עמודים כאלה נמצאים בכנסיית סן פייטרו ברומא. על-פי המסורת, לעמודים במקדש שלמה הייתה צורה כזו, ומכאן שמם.
פדסטל (pedestal)
מהמילה הצרפתית piédestal שמקורה במילה האיטלקית העתיקה piedestallo, מילולית: רגל של מבנה. pie, מילולית: רגל, stallo, מילולית: ביתן. בסיס של עמוד, מבנה, מונומנט או פסל.
פודיום (podium)
podion ביוונית, מילולית: רגל. בסיס מוגבה הבנוי מאבנים, שעליו ניצב בניין. אופייני למקדש הרומי, שאל חזיתו הראשית מוביל גרם מדרגות.
פורום (forum)
בלטינית foris, מילולית: בחוץ. כיכר או אזור השוק בעיר הרומית העתיקה ששימש גם כמקום מפגש ציבורי לויכוחים פתוחים, וגם כמקום עריכת משפטים. המקבילה לפורום בעיר היוונית העתיקה, היא האגורה*.
פורטיקו (portico)
בלטינית, porticus, מילולית: מתקשר ל-porta. porta בלטינית, מילולית: שער, כניסה, מעבר. מבנה עם גג הנתמך על-ידי עמודים. באדריכלות היוונית, הוא מכונה סטיו*. פורטיקו מופיע, לעתים קרובות, בכניסה ראשית לבניין. כאשר מדובר בארבעה עמודים כינויו טטראסטייל (tetrastyle), כאשר מדובר בשישה עמודים – הקסאסטייל (hexastyle), כאשר מדובר בשמונה – אוקטוסטייל (octostyle), וכאשר מדובר בעשרה – דקאסטייל (decastyle). ניתן למצוא פורטיקו גם באטריום* או בקלויסטר*.
פיאנו נובילה(nobile piano)
באיטלקית, piano, מילולית: קומה, nobile, מילולית: אציל. ברנסנס, הקומה העיקרית בבניין מגורים, בדרך כלל, הקומה השנייה.
פיאצה (piazza)
באיטלקית – כיכר. המקור בלטינית platea, מילולית: רחוב רחב. כיכר פתוחה מוקפת בניינים.
פילאסטר (pilaster)
pila בלטינית, מילולית: "אומנה". הסיומת ster מקורה, כנראה, במילה הלטינית struo, מילולית: לבנות, להציב דבר אחד על-פני אחר, לחבר יחד. עמוד שטוח הבולט מעט מהקיר. בדרך כלל, יש לו בסיס וכותרת, ולעתים קרובות, מופיעים בו חריצים.
פילוטי (piloti)
מצרפתית, עמודי בטון התומכים בבניין ומותירים את החלל שביניהם פתוח.
פילון (pylon)
מיוונית: שער. כניסה למקדש מצרי, בצורת שתי פירמידות מונומנטליות קטומות.
פלאטינית, הגבעה הפלאטינית (Palatino)
אחת מחמש הגבעות של רומא העתיקה, הממוקמת מדרום לפורום הרומי. מקום מגורי הקיסר, מאז תקופת אוגוסטוס. משם הגבעה הזו נובעת המילה שמשמעותה ארמון בשפות השונות – palazzo, palast, palacio וכדומה. מכאן גם המושג קפלה פלאטינית.
פלאסטרה(palaestra)
מיוונית: בית ספר לאגרוף. לעתים, היווה חלק מהגימנזיום*, ולעתים, מבנה בפני עצמו. למעשה היה זה בניין לתחומים שונים של התעמלות.
פלדה (steel)
מסג ברזל מסחרי המכיל פחות פחמן מאשר ברזל יצוק*, ויותר פחמן מאשר ברזל חשיל*. חומר שהוא גם נוח מאוד לעיבוד וגם חזק מאוד.
פלדת אל-חלד(stainless steel)
מסג פלדה בעל עמידות גבוהה בפני חלודה.
פלמבויאנטי(flamboyant)
flamboyer בצרפתית, מילולית: לבעור, להתלקח. סגנון המאופיין בצורות דמויות להבה, ומתקשר לסגנון הגותי המאוחר, במיוחד בעבודות מלאכת הסבכה*.
פלמטה (palmette)
palma בלטינית, מילולית: עץ תמר. מוטיב של אורנמנט* בצורת כף תמר מסוגננת, שנעשה בה שימוש רב בעת העתיקה.
פנאתניאה(panathenaea)
ביוונית panatenaikos, מילולית: מתקשר לאתנה. הפסטיבל העתיק והחשוב ביותר באתונה בעת העתיקה, שנערך לכבוד האלה אתנה.
פנדנטיב(pendentive)
pendeo בלטינית, מילולית: לתלות. משולש מקומר מאבן (החלק המשולש המהווה חלק מכדור), שארבעה כמוהו משמשים כמעבר מבסיס ריבועי לבסיס מעוגל שעליו נישאת כיפה בצורת חצי כדור. אפשרות נוספת היא שמשולשים אלה מהווים חלק מקמרון מפרש.
פסיפס (mosaic)
mosaicum בלטינית, ו-musivum ביוונית. ביוונית, mousa, מילולית: אמנות, עבודת אמנות. משטח העשוי מקוביות צבעוניות קטנות מאבן, או מקריסטלים צבעוניים מקרמיקה. היה בשימוש היוונים והרומים. הרומים השתמשו בפסיפסים לרצפה. הביזנטים העדיפו במיוחד פסיפסים מזכוכית צבעונית, וציפו בהם קירות ותקרות.
פרותזיס (prothesis)
מיוונית, מילולית: תוספת. בכנסיות הנצרות המוקדמת, הלשכה שבה נהגו להכין את סעודת הקודש לקראת בואם של המאמינים. ראו גם דיאקוניקון*.
פרונאוס (pronaos)
ביוונית, pro, מילולית: לפני, naos, מילולית: מקדש. במקדש יווני, אולם הכניסה המוביל אל הנאוס*.
פרופיליאום(propylaeum)
בלטינית, מילולית: שער, כניסה. בניין שער, המוביל לחצר פתוחה לפני מקדש יווני או רומי. הפרופיליאום המפורסם ביותר נמצא באקרופוליס באתונה.
פריז (frieze)
ראה אפריז.
פריסטייל (peristyle)
peri ביוונית, מילולית: מסביב, stylos, מילולית: עמוד, אומנה. 1. קולונדה המקיפה מקדש יווני. 2. קולונדה סביב בניין, או חצר, בבתי מגורים ובמבני-ציבור.
פריפטראלי(peripteral)
מוקף בקולונדה*. ראו גם פריסטייל*.
פרסביטרי(presbytery)
ביוונית, presbyterion מ-presbyteron, מילולית: כוהן, קשיש. חלק הכנסייה השמור לכמורה. נמצא ממזרח לבית המקהלה, ובמקום בו נמצא המזבח הגבוה.
פרספקטיבה(perspectiva)
perspecto בלטינית, מילולית: להביט. נוסחה ליצירת אשליה של עולם תלת-ממדי, על-פני שטח דו-ממדי. הטיפוס המקובל ביותר של נוסחה זו הוא פרספקטיבה חד-מוקדית שבה כל הקווים האופקיים, או האלכסוניים, מתכנסים לנקודה אחת באופק, הידועה בשם נקודת מגוז*.
פרפנדיקולרי(perpendicular)
בלטינית perpendiculum – מילולית: בקו ישר. Per, מילולית: באמצעות, pendere, מילולית: לתלות. סגנון התקופה האחרונה באדריכלות הגותית האנגלית, אשר פרח בסוף המאה ה-14, ובמאותה-15 וה-16, ומאופיין בדגש על קווים אנכיים, ובעמודים הצומחים מהרצפה עד הקמרונות, ללא הפרעה.
צ'אפטר האוס (chapter house) החדר במנזר או בכנסייה שבו היו הנזירים נפגשים מדי יום כדי לדון בענייני המנזר או הכנסייה. מפגש זה נקרא "צ'אפטר" (chapter) כי הוא נפתח בקריאת פרק (chapter באנגלית) מתוך כתבים קדושים.
צ'יבוריום (ciborium) ciborion ביוונית, מילולית: מכל, גביע. מבנה קטן מעל המזבח, אשר מורכב מארבעה עמודים תומכים. היה בשימוש במבני הבזיליקה בתקופת הנצרות המוקדמת ובימי הביניים. אלה שנבנו מאז הרנסנס, נקראו בלדקינו*.
ציסטרסיאני(cistercian)
מסדר נוצרי שהוקם בסיטו (Citeaux– Cistercium בלטינית ימי ביניימית). שבבורגונדי, ואסר שימוש בדקורציה. האדריכלות שלו התאפיינה במראה צנוע וחמור. זאת, בניגוד למראה העשיר בדקורציה, של מסדר קלוני*.
צלב (cross)
בלטינית crux – שני מוטות עץ שאחד הם מאוזן, והשני מאונך לו וחוצה אותו. זהו אחד הסמלים העתיקים ביותר, ומוטיב של אורנמנט. כסמל נוצרי, השתמשו בו כאורנמנט, וגם לעיצוב צורת תוכנית קרקע של כנסייה.
צלב טאו (tao cross)
צלב בצורת T, סמלו של אנטוניוס (Antony) הקדוש.
צלב יווני (cross Greek)
צלב אשר ארבע זרועותיו שוות. שימש בעיקר באדריכלות הביזנטית ובאדריכלות הרנסנס האיטלקי.
צלב לטיני (Latin cross)
צלב שבו קו אנכי ארוך חוצה בזווית ישרה קו אופקי קצר ממנו.
קארדו (cardo)
בלטינית, הנקודה שדרכה עובר קו מצפון לדרום. בערים אטרוסקיות ורומיות, רחוב ראשי בעיר, בכיוון צפון-דרום, החוצה את הדקומנוס* בזווית ישרה.
קואטרפויל(quatrefoil)
באנגלית ימי ביניימית, מילולית : ארבעה-עלי. quatre מצרפתית, מילולית: ארבע, foil, באנגלית ימי ביניימית, מילולית: עלה. אורנמנט בעל צורת ארבעה עלים. אופייני לסגנון הגותי. ראו גם טרפויל*.
קולונדה(colonnade)
באיטלקית colonnato. colonna, מילולית: עמוד. סדרת עמודים התומכים בתקרה, שהמרחק ביניהם קבוע.
קומת תאורה(clerestory)
מקור המושג באנגלית ימי ביניימית. clere הוא clear, מילולית: בהיר, ו-story, מילולית: קומה. חלק המבנה הנישא מעל גגות חלקי המבנה האחרים, ואשר חלונותיו מאירים את החלל הפנימי שלו. קומת תאורה אופיינית במיוחד לכנסיות בזיליקה, בהן היא מאירה את הספינה המרכזית*, את בית המקהלה* ואת הטרנספט*.
קונסטרוקציה של קירות
שיטה של בניית קירות. קיימות שיטות שונות, אשר משתנות, על-פי החומרים בהם נעשה שימוש, ועל-פי אופן הנחתם. מבחינים באופוס קוואדקרטום*, אופוס רטיקולטום* ועוד. ראו: אופוס*....
קורבל (corbel)
1. איבר אדריכלי בולט על קיר (consol בצרפתית) התומך בקורה, או באיבר אדריכלי אופקי אחר כמו מרפסת.או קורניז. 2. סדרת שורות אבנים אופקיות שכל אחת מהן בולטת מעל זו שמתחתיה, המשמשת לבניית קשת או כיפה.
קורה (beam)
איבר אדריכלי אופקי התומך במבנה.
קורניז
ראה כרכוב*
קטקומבה (catacomb)
מערכת מבנים תת-קרקעיים מהמאה השנייה עד המאה הרביעית, ששימשו לקבורה ולמחבוא לנוצרים, לפני שהנצרות הייתה לדת מוכרת באימפריה הרומית. על קירותיהם צוירו נושאים דתיים. באיטליה, ובעיקר ברומא, הם נמשכו לעתים לאורך קילומטרים.
קיר מסך (curtainwall)
קיר חיצוני שאינו תומך בבניין, אלא תלוי על השלד.
קירקוס (circus)
בלטינית – מסלול מירוצים. 1. ברומא העתיקה מסלול שנועד, בדרך כלל, למירוצי מרכבות. היה מורכב משטח מלבני ארוך שבכל אחד מקצותיו צורת עיגול. הזירה הייתה מחולקת במרכזה על-ידי חומה נמוכה (spina). משני צדי מסלול המירוצים, ובקצה אחד שלו, היו מקומות ישיבה לצופים. 2. במאה ה-18, בניינים הערוכים ברחוב אשר לו צורת עיגול, או כמעט עיגול.
קלויסטר (cloister)
claudere, בלטינית, מילולית: לסגור. במנזר, טיילת מקורה הנפתחת לחצר מרכזית, ואשר קרובה בצורתה לרבוע. צד אחד של הקלויסטר מחובר בדרך כלל לכנסייה או לקפלה, והצדדים האחרים מופרדים על-ידי מבנים אחרים, או על-ידי חומה. אופייני בעיקר לכנסיות המנזר הרומנסקיות. המיקום המועדף לקלויסטר הוא בדרך כלל בצד הדרומי, בזווית הנוצרת בין הטרנספט*, ובין הספינה המרכזית*.
קלוני (cluny)
מסדר בורגונדי שהוקם בקלוני בשנת 910, ונועד לבצע תיקונים במסדר הבנדיקטיני. ריבוי הדקורציה בכנסיות מסדר זה, והנאתם של נזירי המסדר ממנעמי העולם, עוררו את הקמת המסדר הציסטרסיאני*.
קלידריום(calidarium)
calidus בלטינית, מילולית: חם. אזור האמבטיות החמות בבתי המרחצאות הרומיים.
קמפנילה (campanile)
ראה: מגדל פעמונים.
קמרון (vault)
כל צורה של תקרה או גג, במבנה קשתי. קיימים קמרונות חבית, מצולבים, מצולעים, או בצורת מניפה.
קמרון חבית (vault barrel)
קמרון*, בדרך כלל, בצורת חצי גליל, שהוא למעשה סדרת קשתות צמודות, בזו אחר זו. קיים גם קמרון חבית מחודד המהווה קשת מחודדת מתמשכת.
קמרון מניפה (fanvault)
התפתחות מאוחרת של הקמרונות הגותיים, האופיינית, באופן ייחודי, לסגנון הגותי האנגלי. קמרון* שבו הצלעות קורנות בצורת מניפה מתוך העמודים. לקמרונות המניפה אופי דקורטיבי, יותר מאשר אופי מבני. נעשה בהם שימוש בעיקר בסגנון הפרפנדיקולרי* המאוחר.
קמרון מפרש
ראה: כיפה.
קמרון מצולב((groin vault
קמרון הנוצר ממפגש שני קמרונות חבית המצטלבים זה עם זה, שחיתוכם באזור המפגש נקבע על-ידי הצטלבות הקשתות שמעל ריבוע התצלובת (ראה תמונה 1.5).
קמרון מצולע (vault rib)
קמרון שבו 4, 6, או 8 צלעות, הנוצר ממפגש קשתות העוברות דרך מרכזו. קמרון המחולק לארבעה חלקים על-ידי שתי קשתות החוצות זו את זו, הוא קמרון קואדריפרטיט (quadripartite). כך, קמרון סקספרטיט (sexpartite) דומה לקואדרופרטיט, אך נוספת לו קשת חוצה, העוברת דרך הקשתות החוצות זו את זו, ויוצרת שישה חלקים לקמרון. (ראה תמונה 1.5).
קנטילבר(cantilever)
מקור המילה הוא, כנראה, במילים cant באנגלית, מילולית: פינה, קצה, ו-lever בצרפתית, מילולית: להרים. איבר אדריכלי אופקי, כמו קורה או קשת, הבולט מקיר, או מעמוד תומך.
קסטונים (coffers)
דקורציה של תקרה עם פנלים נסוגים בתוך קמרון, קשת או תקרה. צורת הפנלים בדרך כלל ריבועית או רב-צלעית. הדוגמה הבולטת ביותר לקסטונים נמצאת בכיפת הפנתאון ברומא.
קפלות קורנות(radiating chapels)
קפלות קטנות, הקורנות מתוך האפסיס.
קרומלך (cromlech)
בשפה הוולשית, מילולית: אבן בצורת קשת. בתקופות פרה-היסטוריות, מקדש בצורת מעגל של מונוליתים (ראה גם מונולית*) המקיפים דולמן* או גבעה.
קריאטידה (caryatid)
ביוונית, caryatides, מילולית: כוהנות האלה ארתמיס בעיר קאריה(Caryae). פסל בדמות אישה המשמש כעמוד תומך. דוגמה מפורסמת ביותר היא הקריאטידות בארכתאום (Erechteum) (מאה חמישית לפנה"ס) שבאקרופוליס באתונה.
קריפטה (crypt)
krupto ביוונית, מילולית: לקבור) חדר תת-קרקעי בכנסייה, שנועד לקבורת קדושים, או לשמירת שרידי קדושים. נמצא בדרך כלל מתחת לבית המקהלה*.
קשת (arch) בלטינית archus, מילולית: כל דבר בצורת קשת. מבנה אבנים או לבנים, המסודר, כך שלחץ הדדי גורם להן לתמוך זו בזו, ומאפשר תמיכה במשקל רב. כך גם כל מבנה מעץ, או מחומר אחר, העשוי מקשה אחת, שיש לו צורת קשת. קיימות קשתות שהן אלמנטים מבניים, וקיימות קשתות שהן דקורטיביות בלבד. הרומים הביאו את הקשת לשימוש כללי.
קשת עגולה (roundarch)
קשת בצורת חצי מעגל.
קשת מחודדת((pointed arch
קשת המורכבת משתי קשתות שוות (שאינן מהוות חלקים בקשת אחת מתמשכת) מחוברות, המהוות (כל אחת מהן) חלק ממעגל באותו גודל.
קשת ניצחון((triumphal arch
triumphus, בלטינית, מילולית: תהלוכת ניצחון. 1. מונומנט המורכב ממבנה, שהמראה הכללי שלו מלבני, ואשר בו פתח אחד או יותר למעבר. מבנה זה מקושט בעמודים התומכים באנטבלטורה*, שעליה, בדרך כלל, מופיעה כתובת לכבוד המנצח. באימפריה הרומית, דרך קשת-הניצחון עבר המפקד המנצח. 2. הכינוי שניתן לקשת הנוצרת לפני האפסיס* בכנסיית הבזיליקה*.
קשת עיוורת (blindarch)
קשת שאין בה, למעשה, פתח, ומשמשת כדקורציה על-פני הקיר.
קשת פרימיטיבית(primitive arch)
קשת קורבל*, הנוצרת משורות אופקיות של אבנים, המונחות, זו על גבי זו, ובהן פתח בצורת קשת.
קשת פרסה horseshoe arch))
קשת בצורת מעגל שחלק קטן מחצי מעגל נקטע ממנו, או קשת שגודלה עולה על גודל חצי מעגל, וקצותיה פונים כלפי פנים.
קשת קורבל(corbel arch)
ראה: קשת פרימיטיבית*.
* הפניה למונח שמופיע במילון
אבקוס (abacus)
לוח ריבועי המהווה חלק עליון בכותרת עמוד. היה מוכר כבר במצרים העתיקה ובאסיה. אנו מוצאים אותו באורדר* הדורי, באורדר היוני ובאורדר הקורינתי (ראה גם: עמוד דורי*, עמוד יוני* ועמוד קורינתי*) כתומך בארכיטרב* הנישא מעל העמודים. (ראה תמונה 6.6)
אגורה (agora)
כיכר פתוחה ששימשה למפגשים ציבוריים או עסקיים, בערי יוון העתיקה. בדרך כלל מוקפת בסטיו*.
אדריכלות נורמנית
הגרסה האנגלית לאדריכלות הרומנסק במאות 11-12, שהקדימה את הסגנון הגותי.
אובליסק (obelisk)
ביוונית obeliskos ; obelosעם סופית המציינת הקטנה, מילולית ביוונית: מחט. עמוד אבן, בדרך כלל מונוליתי מגרניט, אשר בקצהו העליון פירמידה קטנה. נעשה בו שימוש בעיקר במצרים העתיקה (ראה תמונה 4.15).
אודיטוריום(auditorium)
(audiens בלטינית, מילולית: מאזין) אולם בבניין שנועד להתכנסות קהל.
אומנה (pier או pillar)
pila מלטינית, מילולית: מבנה אבן מסיבי בצורת גליל, מתומן, מלבן, או קבוצת עמודים, התומך בקשתות או בקמרונות.
אומנה מורכבת(pier compound)
אומנה המורכבת מקבוצת איברים אדריכליים, בדרך כלל, קבוצת עמודים. מאפיינת במיוחד את הסגנון הגותי.
אופוס אינקרטום(opus incertum),
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, incertum, מילולית: ללא סדר. קיר הבנוי מאבנים המונחות ללא סדר מסוים, וללא אחדות. (תמונה 1.3).
אופוס וורמיקולאטום opus vermiculatum))
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, vermiculatum, מילולית: משובץ, כך שייראה כמסלולי תולעים. קיר פסיפס העשוי מחלקי אבן מוארכים שאין להם צורה אחידה. מאפשר יצירת דמויות אנושיות.
אופוס טסלאטום(opus tesselatum)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, tessela, בלטינית, מילולית: קוביית אבן קטנה. טיפוס פסיפס המורכב מקוביות קטנות מאבן. מאפשר דקורציה גאומטרית. הפסיפסים הדקורטיביים העתיקים הגאומטריים מכונים כך.
אופוס ספיקאטום (opus spicatum)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, spica בלטינית, מילולית: שלד של חיות מסוימות כמו קיפוד, קיפוד ים וכדומה. קיר העשוי לבנים קטנות המסודרות בדגם עצם דג הרינג (herring bone) שמתקבלות בו צורות זיג זג. (תמונה 1.3).
אופוס קוואדראטום(opus quadratum)
בלטינית, מילולית: עבודה, opus, quadra בלטינית, מילולית: ריבוע. סוג של קיר שבו מונחות אבנים ריבועיות, זו על גבי זו. אפיין את בניית הפירמידות במצרים, וכן את המבנים האטרוסקיים. (תמונה 1.3).
אופוס קמנטיקום(opus caementicum)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, caemanticum, בלטינית, מילולית: אבן גסה ממחצבה. קיר הבנוי משני קירות מקבילים שביניהם אבנים מעורבבות במלט. למעשה, קיר בטון שאפיין את המונומנטים הרומיים העתיקים.
אופוס קראטיקיום(opus craticium)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה, קיר שבו משולבות קורות עץ, אנכיות ואופקיות, עם לבנים. זהו קיר המועד להיסדקות, כתוצאה מהתעבות קורות העץ בלחות, ומהתכווצותן ביובש. כמו כן, מועד קיר כזה לסכנת שריפות. נהגו להשתמש בו לבניית האינסולה* שנועדו לאכלוס העניים.
אופוס רטיקולטום(opus reticulatum)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה. reticulatum, בלטינית, מילולית: דמוי רשת. קיר הבנוי מאבנים שצורתן ריבועית, ומונחות על קודקודיהן, כך שיוצרות דגם יהלום. (תמונה 1.3).
אופוס רקטילה(opus rectile)
opus, בלטינית, מילולית: עבודה. פסיפס העשוי מלוחות אבן, או משיש רב-צבעי. זוהי עבודה שיש בה יותר אופי של שיבוץ אבנים, מאשר אופי של פסיפס.
אוקולוס (oculus)
בלטינית, מילולית: מתקשר לעין. חלון עגול, או "עין" בכיפה.
אוקטאהדרון (ברבים – אוקטאהדרה)
ביוונית, okta, מילולית: שמונה, ו-edron, מילולית: גוף הנדסי אשר לו פני שטח המורכבים ממספר ישורים. גוף הנדסי מרחבי המורכב מחיבור של שמונה פאות זהות שלכול אחת צורת משולש שווה צלעות. על-פי אפלטון (Plato) (428-348 לפנה"ס בקירוב), הוא מייצג את יסוד האוויר.
אורדר (order) או סדר
באדריכלות היוונית העתיקה, מונח המסווג עיצוב משולב של עמוד עם האנטבלטורה* שלו. מבחינים בשלושה סוגי אורדרים עיקריים שפתחו היוונים בעת העתיקה: דורי, יוני וקורינתי. הרומים אמצו אותם והכניסו בהם שינויים. (ראה גם: עמוד דורי, עמוד יוני ועמוד קורינתי). (ראה תמונה 6.6)
אורדר ענק (giantorder)
כל אורדר* שעמודיו או הפילאסטרים (פילאסטר*) שלו נישאים מהקרקע לגובה קומות אחדות.
אוריינטציה(orientation)
כיוון של מונומנט או בניין. מקור המונח, במילה "orient" שפירושה "מזרח" – כיוון הנחשב בתרבויות רבות ככיוון הקדוש, כי ממנו זורחת השמש. אימוץ המזרח לייצוג מילה המציינת כיוון כלשהו, מדגיש את חשיבותו. האוריינטציה בכנסייה הנוצרית היא, בדרך כלל, לכיוון מזרח, מאז המאה הרביעית ועד היום.
אורנמנט (ornament)
ornamentuבלטינית, מילולית: ייפוי, קישוט. מוטיב של עיטור אשר ניתן למצוא בו, לעתים קרובות, צורות גאומטריות וצורות מהטבע – צורות אורגניות של צמחים וחיות.
אורקסטרה(orchestra)
מיוונית, המקום השמור למקהלה בתאטרון העתיק. במקור, הייתה לו צורת עיגול, ומאוחר יותר, צורת חצי עיגול.
אורתוגונלי(orthogonal)
ortho, מיוונית, מילולית: ישר, gonia ביוונית, מילולית: זווית. 1. קווים המצטלבים בזויות ישרות. 2. בציור פרספקטיבה, קו ישר מדומה הנמשך לעבר נקודת מגוז* שעל קו האופק.
אטלנט (atlant)
פסל בדמות גבר, המשמש כתומך לאנטבלטורה*. כאשר במקום הדמות הגברית, מופיעה דמות נשית, מדובר בקריאטידה. מקור השם אטלנט, באטלס, אשר על-פי המיתולוגיה, נשא על ראשו את השמים. האטלנטים הראשונים הופיעו באדריכלות היוונית שבה הם נראו תומכים באנטבלטורה, או בגג.
אטריום (atrium)
ater בלטינית, מילולית: מושחר על-ידי אש. מקום שבו עשן האח משחיר את הקירות ונפלט דרך פתח בגג. 1. בבית הרומי, חצר הכניסה, או אולם הכניסה שהיה, ברובו, בלתי מקורה. בבית גדול היה האטריום מוקף בסדרת חדרים שנפתחו אליו. לעתים קרובות, היה מוקף בקולונדה, ואפשר כניסת אור לחדרים. היה זה המקום בו מוקמו פסלי אבות המשפחה. 2. בתקופת הנצרות המוקדמת, החצר לפני הכנסייה, אשר במרכזה היה מקור מים שבו יכולים היו המאמינים לטהר עצמם לפני הכניסה לכנסייה.
איוואן Iwan))
באדריכלות מוסלמית, חדר קטן מלבני ללא פונקציה ספציפית, אשר בדרך כלל מקורה בקמרון שצד אחד שלו פתוח לחצר שלפני הבית או לחדר אחר. אומץ על-ידי האדריכלות האיסלמית בהשפעת אדריכלות פארתית או סאסאנית (שושלת פרסית ששלטה בשנים 651-224 לספירה). נמצא גם במבנים חילוניים וגם בבניינים דתיים.
אינסולה (insula)
בית דירות ברומא העתיקה שבו קומות אחדות, עם חנויות בקומת הקרקע.
איקוזאהדרון(icosahedron)
(ברבים – איקוזאהדרה) ביוונית, eicosi מילולית: עשרים, ו- edronמילולית: גוף הנדסי המורכב ממספר פאות. גוף הנדסי מרחבי המורכב מעשרים פאות בצורת משולשים שווי-צלעות. על-פי אפלטון (Plato)(428-348 לפנה"ס), מייצג את יסוד המים.
אכינוס (echinus)
בכותרת עמוד, האלמנט המקומר הנמצא מתחת לאבקוס*, וצמוד אליו. (ראה תמונה 6.6).
אמבולטוריום(ambulatorium)
ambulare בלטינית, מילולית: לטייל. המשך הספינות הצדדיות* בכנסייה, המאפשר את הקפת בית המקהלה*, או האפסיס*. לעתים, קורנות ממנו קפלות (ראה תמונה 8.3).
אמפיתאטרון(amphitheatre)
ביוונית, amphi, מילולית: מסביב, משני הצדדים. מבנה עגול או אובאלי אשר במרכזו זירה. היה מיועד בעיקר להצגת קרבות בין גלדיאטורים, או קרבות אדם עם חיות-טרף. הדוגמה המפורסמת ביותר לאמפיתאטרון היא הקולוסאום ברומא. האמפיתאטרון הרומי שימש מודל לאצטדיון של ימינו. במקרים רבים, היה זה המקום בו עונו המרטירים הנוצרים.
אנטבלטורה entablatura))
באיטלקית: intavolatura. intavolare, מילולית: להניח על לוח. חלק הבניין בצורת פס אופקי, הנמצא מעל כותרות העמודים, ומתחת לקומה שמעליהם, או מתחת לגג בבניין חד-קומתי. מורכבת משלושה חלקים: ארכיטרב*, אפריז* וכרכוב*. לכל אורדר*, אנטבלטורה בצורה המתאימה לו.
אנטזיס ((entasis
החלק הקמור, דמוי שריר, בגזע העמוד הדורי. תופעה המוכרת בעמודי מקדשים יווניים, ובמיוחד בפרתנון.
אפסיס (apsis)
בלטינית, מילולית: קשת, מסלול סביב... גומחה בעלת בסיס בצורת חצי עיגול, בדרך כלל, בקצה הבזיליקה* הרומית, או בקצה המזרחי (בדרך כלל) של הכנסייה, הכיוון שממנו, על-פי המסורת הנוצרית, יופיע ישו ביום הדין האחרון.
אפריז (frieze)
בצרפתית מהמאות 14-16, מילולית: רקום, מקושט.1. חלק האנטבלטורה* שבין הארכיטרב* ובין הכרכוב* (הקורניז). 2. כל פס של אורנמנטים, או פסלים, בבניין או בריהוט.
אקוודוקט (אמת מים)
(aqueduct) aquaeductus בלטינית, מילולית: צינורות מים. aqua מילולית: מים, ductus, מילולית: להוביל. אמצעי להובלת מים במורד, המורכב בדרך כלל מסדרת קשתות מונומנטלית, ותומך בתעלה המובילה את המים אל הערים. שרידי אקוודוקטים ניתן למצוא, עד היום, בכל האזורים שהיוו חלק מהאימפריה הרומית.
אקלקטיציזם
לקטנות (eclecticism) ביוונית eklektikos, מילולית: לבחור. בחירת אלמנטים ממקורות שונים, כדי ליצור מערכת חדשה, או סגנון חדש.
אקנתוס (acanthus) צמח בעל עלים רחבים ומשוננים. מהווה מוטיב מרכזי בעמוד הקורינתי*.
אקרופוליס (acropolis)
akre ביוונית, מילולית: פסגה, polis, מילולית: עיר. מבצר מוגבה בעיר היוונית, הכולל מקדש. דוגמה מפורסמת ביותר לאקרופוליס היא האקרופוליס באתונה.
ארכיוולט (archivolt)
באיטלקית, archivolto מילולית: קשת חזיתית. זהו אחד מסדרת פיתוחים קונצנטריים על קשת רומנסקית או גותית, שאחדות כמוה מרכיבות את השער. ניתן למצוא בארכיוולט מוטיבים דקורטיביים.
אַרכיטרַב (architrave)
archi בלטינית מילולית: עיקרי, trabs, בלטינית, מילולית: קורה. זוהי קורה (lintel), או החלק התחתון באנטבלטורה*(תמונה 6.6).
ארקדה (arcade)
מאיטלקית arcata.; arco באיטלקית, מילולית: קשת. 1. סדרת קשתות הנתמכות על-ידי אומנות או עמודים. 2. רחוב חנויות עם תקרת זכוכית שקרויה לעתים גלריה.
ארקדה עיוורת (blindarcade)
ארקדה* הצמודה לקיר.
בזיליקה (basilica)
1. באדריכלות הרומית, בניין ציבורי שהתקיימו בו מפגשים מסחריים ואינטלקטואליים, ונערכו בו משפטים. מקורה האטימולוגי של המילה "בזיליקה" הוא במילה היוונית basileus, מילולית: מלך. basilic ביוונית, מילולית: מלכותי. הבזיליקה הרומית מחולקת לספינה מרכזית* ושתי ספינות צדדיות* מכל צד שלה, או ספינה צדדית* אחת מכל צד שלה. הספינות הספינות מופרדות, זו מזו, על-ידי ארקדות (ראה ארקדה*) או קולונדות (ראה קולונדה*). הספינה המרכזית רחבה וגבוהה יותר מהספינות הצדדיות, ובקצה שלה נמצא אפסיס*. דוגמה מפורסמת לבזיליקה רומית היא הבזיליקה של מקסנטיוס(Maxentius) מהמאה הרביעית לספירה. 2. באדריכלות הנוצרית – כנסייה מוקדמת, הדומה בצורתה לבזיליקה הרומית, בעלת תוכנית אורכית, בדרך כלל, עם אוריינטציה למזרח. 3. במשך הזמן הפכה המילה בזיליקה לשם נרדף לכנסייה.
בטון (concrete)
חומר בנייה קשה המורכב מתערובת מחצבים שונים, כמו חול וחצץ, ומחומר הדבקה כמלט ומים. הבטון שבו נעשה שימוש לבנייה ברומא העתיקה מורכב מחול פוצולנה שמקורו בקרקע וולקנית. היום מורכב הבטון, בדרך כלל, ממלט פורטלנד (ראה גם בטון פורטלנד*).
בטון מזוין (concrete reinforced)
בטון* ששוקעו בו רשת ברזל או פלדה, כדי לחזקו.
בטון פורטלנד(Portlandconcrete)
סוג של בטון* שהוצא עליו פטנט, לראשונה, באנגליה, ב-1820. כונה כך, כי כאשר התקשה, היה דומה לאבן מפורטלנד שבדורסט (Dorset) באנגליה.
בית אוצר (Treasury)
בתקופה הטרום-היסטורית, בניין שבו נהגו לשמור חפצים יקרים, כגון כלי-כסף ותכשיטים, שהיו שייכים למת. דוגמה לבית אוצר כזה הוא בית האוצר אטראוס (Atreus) (מאה 13 לפנה"ס). בעת העתיקה בית האוצר היה המקום שבו נשמרו מנחות התושבים לאלי העיר. כך ניתן לאוצרות אופי של חפצים קדושים שאסור היה לגעת בהם ללא רשות הממונים. בתי אוצר מסוג זה היו בנויים בצורת מקדש שחזיתו נתמכת על-ידי שני עמודים בלבד, כדוגמת בית האוצר באי סיפנוס Siphnos)) (מאה 6 לפנה"ס).
בית המקהלה(choir או quire)
חלק הכנסייה, המשמש את הכמורה ואת המקהלה לתפילות. ממוקם, בדרך כלל, ממזרח לטרנספט*, ובמקרים מסוימים, תופס חלק מהספינה המרכזית*.
בלדקינו(baldacchino)
חופה על עמודים, הבנויה, בדרך כלל, מעל המזבח*. הבלדקינו המפורסם ביותר הוא זה אשר נבנה על-ידי ברניני ב-1633 בכנסיית סן פייטרו ברומא. בתקופת הנצרות המוקדמת כונה צ'יבוריום (ciborium). מקור השם בלדקינו בבדי משי המשובצים חוטי זהב שהובאו מבגדד(Baldocco באיטלקית), ואשר מהם יצרו את החופות הראשונות באיטליה.
בלוסטרדה(balustrade)
balaustra באיטלקית, מילולית: פרח הרימון. שורת עמודים קטנים התומכים במעקה. בכל אחד מעמודים אלה קצה עליון בולט, וחלק רחב במרכז בצורת כד. הבלוסטרדה נועדה לקשט מישור משופע, מדרגות, מרפסת או רהיט. נפוצה בסגנון הבארוק.
בסיס עמוד
אלמנט אדריכלי שעליו ניצב גזע העמוד. הבסיס מורכב מפיתוחים שצורתם משתנה על-פי האורדר*. בסיס עמוד מופיע באורדר היוני ובאורדר הקורינתי, ואינו מופיע באורדר הדורי.
בפטיסטריום(baptisterium)
בלטינית, מילולית: ברכה קטנה לשחייה או אמבט לצלילה במים קרים. זהו בית טבילה. מבנה בעל צורה עגולה או מתומנת, עם אגן טבילה במרכזו, בתוך כנסייה, או בנפרד ממנה.
ברזל חשיל(wrought iron)
ברזל קשיח ונוח לעיבוד, בעל תכולת פחמן נמוכה מזו של ברזל יצוק*.
ברזל יצוק (cast iron)
תערובת של ברזל, פחמן וצורן, שנוצקה בתבנית, ומשמשת ליצירת מרכיבי ברזל נוקשים שאינם נוחים לחישול, אך נוחים יותר לחיתוך, מאשר פלדה.
גימנזיום (gymnasium)
(ברבים – גימנזיה) ביוונית gymnasion: gymnos, מילולית: עירום; gymnazein, מילולית: להתעמל בעירום. מקום שבו יכולים היו הצעירים היוונים להתעמל, לרוץ, לרכב, להתאגרף, להיאבק, לזרוק דיסקוס, ולשחק במשחקי כדור בעירום. סביבו נבנו סטווים (ראה סטיו*), מרחצאות, חדרי הלבשה, חדרי אחסון, חדרים ללימודים, להרצאות וכדומה.
גלריה (gallery)
1.קומה שנייה של אמבולטוריום*, או ספינה צדדית*, מעל קומת ארקדה*. 2. רחוב קניות מקורה בברזל ובזכוכית, במיוחד באיטליה. 3. אולם או בניין המוקדש להצגת עבודות אמנות.
גמלון (pediment)
ביוונית, כנראה שיבוש מוקדם של המילה "פירמידה". באדריכלות הקלאסית, השטח העליון של קיר שצורתו משולש אשר שוקיו נושאות את גג הבניין.
גמלון שבור
גמלון הקטוע בכרכוב שבבסיסו, או בקצהו העליון.
גרגויל (gargoyle)
gargouille בצרפתית, מילולית: גרון. מרזב המפוסל בצורת חיה גרוטסקית שפיה פעור, ודרכו זורמים המים.
דואומו (duomo)
מקור המילה במונח הלטיני domus dei – בית האלוהים. מילה זו משמשת בדרך כלל לציין קתדרלה באיטליה.
דולמן (dolmen)
בשפה הקלטית של ברטני שבצרפת, dol, מילולית: שולחן, men מילולית: אבן. בתקופות פרה-היסטוריות – חדר קבורה או מקדש שקירותיו ותקרתו עשויים ממגאליתים (ראה גם מגאלית*).
דיאקוניקון(diaconicon)
diakonos ביוונית, מילולית: משרת. חדר הצמוד לאפסיס, ומשמש כלשכה (סקרסטיה) שמוקמו בה כלי-הקודש. מופיע כחדר סימטרי לפרותזיס* בכנסיות הנצרות המוקדמת.
דקומנוס(decumenus)
בעיר האטרוסקית או הרומית, רחוב ראשי, בכיוון מזרח-מערב, החוצה בזווית ישרה את הקארדו* שהוא רחוב ראשי בכיוון צפון-דרום.
דרומוס (dronmos)
המעבר אל קבר התולוס*.
הוטל (hotêl)
בצרפת, בית פרטי בעיר.
היפוסטייל (hypostyle)
hupostlos, מילולית ביוונית: מתחת לעמודים; hupo, מילולית: מתחת, stlos, מילולית: עמוד. אולם עמודים.
וולוט (volute)
voluto בלטינית, מילולית: לגלגל. מגילה ספיראלית. מונח המתייחס במיוחד לצורה הלוליינית בכותרת היונית.
וסטוורק (westwork)
בגרמנית "עבודת המערב". החלק המערבי של הכנסיות הקרולינגיות הגרמניות. זוהי מסה אדריכלית המורכבת מחזית שבה שני מגדלים גבוהים, ומחלק פנימי אשר בו נמצאת גלריה שחלק ממנה שימש את הקיסר בעת ביקורו בכנסייה. ייתכן שמקור ההשראה לווסטוורק הוא בשערי העיר. הווסטוורק יוצר קונוטציה של מבצר, ובכך משמש כסמל מגן האמונה.
וילה (villa)
בלטינית, מילולית: בית כפרי. 1. ברומא העתיקה הייתה הבחנה בין וילה רוסטיקה (rustica), ובין וילה אורבנה. (urbana). הראשונה היא בית כפרי למטרות חקלאיות. השנייה – בית כפרי בסגנון אדריכלות הבית העירוני שנועד למטרות בילוי והנאה. 2. באנגליה, במאה ה-19, בית פרטי נפרד בפאתי העיר, בדרך כלל של אנשים עשירים. 3. באדריכלות המודרנית, בית פרטי נפרד.
זיקורת (zigurat)
המילה "זיקורת" קשורה, אטימולוגית, לפועל זאקארו שפירושו להזדקר. השורש ז.ק.ר. בעברית מקביל לשורש באכדית. מבנה המזדקר לשמים. מקדש במסופוטמיה בצורת פירמידת מדרגות, שבו כל קומה היא מדרגה בפירמידה.
חלון לנסט (lancet)
מקור המילה lancet במילה lance באנגלית, מילולית: להב. חלון צר עם קשת מחודדת, הדומה בצורתו ללהב של חרב.
חלון מפרץ (baywindow)
חלון הנוצר מבליטת קיר החוצה, אם בצורת חצי עיגול, בצורת מלבן, או בצורה רב-צלעית, מעבר למישור שעליו הוא ממוקם.
חלון שושן (Rosewindow)
חלון גדול ועגול עם דגם סבכה (tracery) המעוצב בצורת חישורים של אופַן. הופיע, בדרך כלל, בחזיתות הכנסיות הגותיות.
חלון שיקגו
סגנון חדש של חלון אופקי מוארך שאותו פיתחה אסכולת שיקגו.
חיתוך הזהב (goldensection)
יחס פרופורציוני המושג על-ידי חלוקת קו לשני קטעים, כך שהיחס בין הקטע הקצר ובין הקטע הארוך בו, שווה ליחס בין הקטע הארוך בקו זה ובין הקו כולו. יחס זה שהוא ....0.618, מהווה, על-פי התפיסה היוונית, את היחס הקיים בגוף אנושי אידאלי בין המרחק מהקודקוד עד הטבור, ובין המרחק מהטבור עד כף הרגל. כך, מהווה חיתוך הזהב פרופורציה אנושית שנעשה בה שימוש רב באדריכלות ובציור.
טופה (tufa)
אבן וולקנית נקבובית.
טטראהדרון(tetrahedron, ברבים – טטראהדרה)
בלטינית tetra מילולית: ארבע, וביוונית edron, מילולית: גוף הנדסי בעל מספר פאות. פירמידה המורכבת מארבעה משולשים שווי-צלעות. על-פי אפלטון, גוף הנדסי זה, מייצג את יסוד האש. האדריכל והמהנדס בקסמינסטר פולר (Buckminster Fuller) (1895-1983) השתמש בצורות אלה, כדי לבנות את הכיפות הגאודסקיות שלו.
טימפנון (tympanum)
(ברבים: טימפנה) השטח שבין הקשת או הגמלון, ובין הקורה (הלינטל) בשער הכנסייה הרומנסקית והכנסייה הגותית, אשר מולא לעתים קרובות בפסלים.
טריגליף (triglyph)
ביוונית triglyphos, tri – מילולית: שלוש, glyphein – מילולית: לגלף. איבר אדריכלי בצורת שלושה קווים אנכיים באפריז* הדורי, המופיע, לסירוגין, עם מטופה* (ראה תמונה 6.6).
טרילית (trilith)
ביוונית tri – מילולית: שלוש, lithos – מילולית: אבן. שלושה מונוליתים (ראה גם מונולית*) הערוכים משני עמודים ניצבים שקורה מונחת עליהם ללא חומר מחבר.
טרימו (trumeau)
מצרפתית: אומנה מרכזית התומכת בלינטל* במרכז שער רומנסקי או גותי.
טריפוריום (triforium)
טיפוס חלון המורכב משלושה חלונות צמודים, שנמצא מעל הארקדה* בכנסייה, ומתחת לקומת התאורה*.
טרנספט (trancept) או בית הרוחב
tranceo בלטינית, מילולית: לעבור. החלק של צורת הצלב בכנסייה, שהוא הציר החוצה בזווית ישרה את הציר המרכזי.
טרפויל (trefoil)
בלטינית trifolium – מילולית: תלתן, tri – מילולית: שלוש, folium – מילולית: עלה. אורנמנט* בצורת עלי תלתן. אופייני לסגנון הגותי.
כותרת (capital)
בלטינית capitellum, מילולית: ראש קטן. ראש עמוד או פילאסטר*, הנמצא בין גזע העמוד ובין הקורה (הלינטל).
כיפה (dome)
קמרון על בסיס עגול, רב-צלעי או ריבועי. כיפה בצורת חצי כדור, למשל, היא, תיאורטית, קשת בגודל חצי מעגל, הסובבת סביב צירה האנכי. לעתים נדרש מעבר מבסיס ריבועי לבסיס עגול התומך בכיפה. לכך קיימים פתרונות אחדים:
1. קמרון מפרש שהוא חלק מכיפה בצורת חצי כדור שקוטרו באורך אלכסון ריבוע הבסיס. החלק מחצי כדור זה המהווה את קמרון המפרש, מוגדר על-ידי חצאי עיגולים דמיוניים אשר בסיס כל אחד מהם מהווה צלע בריבוע, ויוצר זווית ישרה עם בסיס הריבוע.
2. כיפה הנישאת מעל ארבעה פנדנטיבים (ביחיד: פנדנטיב*) להבדיל מקמרון מפרש שבו נחתכו מהכיפה ארבע פרוסות, הכיפה שמעל הפנדנטיבים מהווה חצי כדור בשלמותו.
3. כיפה הנישאת על סקווינצ'ים (ביחיד: סקווינצ'*). את הריבוע הופכים למתומן על-ידי הוספת צלעות החותכות את פינותיו, ועל המתומן הזה מונח בסיס בצורת מעגל.
כיפה גאודסקית(dome geodesic)
כיפה הבנויה ממוטות קלים המחוברים יחד לטטראהדרה (ראה גם טטראהדרון*). המהנדס והאדריכל בקמינסטר פולר (1895-1983) היה המפתח שלה.
כיפת קורבל (corbeldome)
כיפה הבנויה מסדרת שורות אבנים אופקיות שכל אחת מהן בולטת מעל קודמתה. למעשה, כיפה זו נוצרת מיצירת חלל בקובייה, או בתיבה, הבנויות ממשטחי אבנים המונחים, בצורה אופקית, זה על גבי זה. ראו גם קורבל*.
כרכוב (קורניז cornice)
המקור בלטינית coronis, מילולית: קו מפותל, וממנו המילה corone – טבעת, כתר. 1. איבר אדריכלי בצורת פס בולט המכתיר את האנטבלטורה*. 2. כל פס אופקי הבולט במבנה, ומפריד בין קומות, או בין חלקים אופקיים אחרים במבנה.
לוג'ה (loggia)
מונח באדריכלות האיטלקית, המתאר מבנה מקורה אשר לו ארקדה* או קולונדה*, עם שני צדדים, או יותר, שהם פתוחים. דוגמה מפורסמת ללוג'ה היא הלוג'ה דאי לאנצי. (loggia dei Lanzi) (1376-1382) בפירנצה.
לונטה (lunette)
lune בצרפתית, מילולית: ירח. lunete בצרפתית עתיקה, מילולית: חפץ קטן בצורת ירח. פתח או משטח בצורת חצי עיגול, שבסיסו מונח על קיר או מעל דלת, מעל גומחה או מעל חלון.
לטיס (lattice)
ארגון גאומטרי רגולארי של נקודות ופסים על גבי מישור, בצורת סבכה, סורגים או רשת.
ליוואן (liwan)
באדריכלות איסלמית, מעבר מקורה בקמרון שבין חדרי בית ובין חצרו הפנימית. מתקשר בדרך כלל למסגד.
לינטל (lintel)
מקור המילה במילה הלטינית limitaris, מילולית: סף, מפתן. קורה מאבן או מחומר אחר, הממוקמת מעל פתח, כדי לתמוך בקיר שמעליו.
לנטרנה (lanterna)
בלטינית, מילולית: פנס. צריח קטן עגול, או רב-צלעות, עם פתח לאור ולאוורור, הנמצא מעל כיפה או גג. נועד גם לדקורציה.
מאנדר (meander)
מקור המונח במילה Maiandros, שם יווני לנהר באסיה הקטנה. אורנמנט* גאומטרי המעוצב בקווים ישרים מפותלים שביניהן זוויות ישרות.
מגאלית (megalith)
ביוונית megas, מילולית: גדול, lithos, מילולית: אבן. אבן גדולה וגסה ששימשה לבניית מבנים פרה-היסטוריים. השתמשו בה לעתים במקדשים יווניים ורומיים, אך אז עברה סיתות מעודן.
מגארון (megaron)
ביוונית, מילולית: חדר גדול. צורה פרימיטיבית של בית יווני - חדר אחד המקודם בחדר מבואה שבחזיתו עמודים בלבד. היה בשימוש בתרבויות האגאיות העתיקות וביוון העתיקה.
מגדל פעמונים
לעתים, מהווה חלק מכנסייה, ולעתים ניצב בנפרד ממנה, ואז הוא מכונה קמפנילה (campanile) campana באיטלקית, מילולית: פעמון. באיטליה הוא מופיע, בדרך כלל, בנפרד מהכנסייה.
מדליון (medallion)
medaglione באיטלקית עתיקה, מילולית: מטבע גדול. מוטיב קישוטי בצורת עיגול, בדרך כלל, עם דמות או נוף בתבליט, כמו מדליה גדולה.
מודול (modul)
בלטינית, modulus, מילולית: מידה קטנה. 1. יחידת מידה בסיסית אשר כפולות שלה משמשות כמידות לאיברים אחרים בבניין. 2. במובן הכללי, יחידת מידה סטנדרטית בסיסית.
מוזוליאום(mausoleum)
מונומנט קבורה. מקור המונח בשמו של מאוזולוס (mausolus), מלך קאריה Caria)) שבאסיה הקטנה, אשר מת ב-352 לפנה"ס, ואשר לכבודו נבנה מבנה קבורה על-ידי אשתו בעיר הליקארנאסוס(Halicarnassus).
מוליון (mullion)
איבר אדריכלי דק וגבוה, המחלק חלון גדול לחלונות קטנים יותר.
מונולית (monolith)
ביוונית, monos, מילולית: אחד, lithos, מילולית: אבן. 1. עמוד או איבר אדריכלי אחר, שהוא כולו מקשה אחת (שאינה בנויה). נעשה בו שימוש לעתים, גם במקדשים רומיים ויווניים. 2. גם גוש אבן אחד גדול המשמש במבנים מגאליתיים.
מונומנטליות (monumentum)
בלטינית, מילולית: זיכרון. מאפיין של עבודת אמנות או אדריכלות, שיש בה עוצמה, ללא קשר לגודלה.
מזבח (altar)
בלטינית, מילולית: לשרוף. מתקשר לקורבנות ולקטורת שנהגו לשרוף מעל המזבח. השולחן המוגבה המוקדש לטקס המיסה. במאות השלישית והרביעית, סרקופג של מרטיר, מעץ או מאבן, שימש לעתים כמזבח.
מטופה (metope)
מיוונית, meta, מילולית: בין, ope, מילולית: פתח. החלל שבין כל שני הטריגליפים* באפריז הדורי. מקושט לעתים בתבליטים, בפסלים או בציורים (ראה תמונה 6.6.).
מיוליקה(majolica)
מין עבודת קדרות מצופה אמייל בצבעים זוהרים, שעליה נוספת לעתים קרובות שכבה מתכתית המעשירה את הצבעים.
מינרט (minaret)
המילה התורכית minare מקורה במילה הערבית manarah, מילולית: מגדלור. מגדל גבוה ודק המהווה חלק ממסגד. למינרטים מרפסות בולטות (לעתים אחת בלבד), מהן קורא המואזין למאמינים לבוא להתפלל. המינרט (ללא המרפסות) מעוצב, בדרך כלל, בצורת עיפרון מחודד.
מלקאף (malqaf)
באדריכלות מצרית עתיקה ובאדריכלות מוסלמית, פתחים במגדל לכיוון צפון, המאפשרים חרירת רוח קרה אל תוך הבניין דרך תעלה אנכית.
מנהיר (menhir)
מונולית פרה-היסטורי הניצב כאבן יחידה, כחלק מטרילית*, או כחלק ממעגל אבנים.
מנזר (monastery)
monasterion, ביוונית מאוחרת, מילולית: תא של מתבודד. Monos, מילולית : יחיד. מקום מגורי הנזירים. אבי (abbey) הוא מנזר שבראשו אב מנזר (abbot).
מסטבה (mastaba)
בערבית, מילולית: ספסל אבן. 1. במצרים העתיקה, מבני קבורה הבנויים בצורת פירמידה קטומה אשר לה בסיס מלבני. 2. ספסל אבן שעל שמו נקראים קברים מסוג זה.
משרבייה(Mashrabiya)
באדריכלות מוסלמית, חלון עם סורגים המעוצבים בחן, מעץ, ומשמשים במקום חלונות מזוגגים, כדי לאפשר חדירת אור בלתי ישיר ואוויר. חלונות כאלה שהיו סימן ההיכר של אדריכלות מוסלמית, שימשו כהגנה על פרטיותן של הנשים הנסתרת מפני עוברים ושבים. במקור המילה מושרביה שימשה לתאר מקום לשתייה.
מפרץ (bay)
שטח בחלוקת משנה של פנים חלל בניין (מתייחס, בדרך כלל, לכנסייה) שאינו מצוין על-ידי קירות, אלא על-ידי קשתות חוצות, אומנות של ארקדה*, יחידות של קמרונות, וכדומה.
מצאנין(mezzanine)
mezzano באיטלקית, מילולית: אמצע. קומת-ביניים עם תקרה נמוכה, בין שתי קומות עיקריות בבניין.
מק'אד (maq'ad)
מילולית בערבית: מקום ישיבה. באדריכלות מוסלמית, מרפסת עם קשתות, בדרך כלל בקומה השנייה, שנשקפת לחצר ומשמשת כמקום ישיבה עיקרי לבעל הבית ולאורחיו.
מקדש (temple)
templum בלטינית, מילולית: מקום קדוש. מבנה עתיק אשר היוונים כינו אותו נאוס (naos), ונבנה על אדמה קדושה שכונתה טמנוס(temenos), והייתה מוקפת חומה. במקדש הוצב פסל האל אשר לו הוקדש המקדש, ואשר רק לכוהנים הייתה גישה אליו. הטקסים הדתיים התקיימו לפני המקדש בשטח הטמנוס.
מקדש דיפטרלי(dipteral temple)
di ביוונית, מילולית: שניים. מקדש בעל פריסטייל* כפול. (תמונה 6.4).
מקדש פריפטרלי(peripteral temple)
peri ביוונית, מילולית: מסביב. מקדש בעל פריסטייל*. (תמונה 6.3).
נאוס (naos)
ביוונית, מילולית: מקדש. חדר במקדש, שבו נשמר פסל האל אשר לו הוקדש המקדש. נקרא "סלה" (cella) בפי הרומים.
נרתקס (narthex)
ביוונית, מילולית: קופסא. אולם מבואה בכנסייה, המופרד מהספינה המרכזית* ומהספינות הצדדיות* על-ידי קולונדה*, ארקדה*, או על-ידי קיר. נמצא בדרך כלל בכנסיות מתקופת הנצרות המוקדמת (ראה תמונה 8.3).
נקודת מגוז(vanishing point)
בפרספקטיבה* ליניארית, הנקודה באופק, אשר בה נפגשים הקווים המתארים קווים שבמציאות הם מקבילים.
סבכה (tracery)
מלאכת סבכה, דגמים של סורגים דקים מאבן או מחומר אחר המעטרים חלון, קיר, או קמרון.
סטאדיום (stadium)
מבנה בלתי מקורה שבו מסלול ריצה באורך כ-192 מטר, ומשני צדדיו מקומות ישיבה לצופים.
סטוקו (Stucco)
במקור שימש מונח זה לתאר עבודות גבס עדין המשמשות לדקורציה על קירות פנימיים של מבנה. היום משמש גם לתאר ציפוי חַלק של קיר חיצוני שיכול להיות מסוגים שונים, כמו תערובת של מלט, חול ואבקת אבן (או שיש).
סטיו (stoa)
באדריכלות יוון העתיקה, פורטיקו*, מבנה מקורה, הנתמך על-ידי שורת עמודים המקבילים לקיר שלו. נועד לאפשר הליכה בטיילת המהווה גם מחסה מפני שמש וגשם.
סטילובט (stylobate)
ביוונית stylos, מילולית: עמוד, bainen, מילולית: ללכת. במקדש היווני, המדרגה העליונה, המהווה את הבסיס שממנו צומחת שורת העמודים.
סלה (cella)
מלטינית, חדר פנימי סגור במקדש (ביוונית: נאוס). מאפיין בסיסי במקדש היווני, בו ניצב פסל האל אשר לו הוקדש המקדש.
ספינה מרכזית (nave)
navis בלטינית, מילולית: ספינה. אולם התווך של הכנסייה, הנמצא בין הכניסה העיקרית ובין בית המקהלה*, ומופרד מהספינות הצדדיות* על-ידי עמודים, או על-ידי אומנות. הספינה המרכזית, בדרך כלל, רחבה יותר וגבוהה יותר מהספינות הצדדיות*.
ספינות צדדיות (ailes)
aile בצרפתית שמקורו ב-ala בלטינית, מילולית: כנף. האגפים הצדדיים בכנסייה, הנמצאים לצדי הספינה המרכזית*, ומופרדים ממנה על-ידי עמודים, או על-ידי אומנות. הספינות הצדדיות הן, בדרך כלל, צרות ונמוכות יותר מהספינה המרכזית.
ספנדרל (spandrel)
מקור המונח במילה הצרפתית העתיקה espandre, מילולית: להתפשט, להתפרס. משטח, לעתים, מעוטר באורנמנטים, הקרוב בצורתו למשולש, ונוצר בין שתי קשתות, או בין קשתות לאיברים האופקיים המחברים את הקשת עם זווית ישרה.
סקווינצ' (squinch)
איבר אדריכלי המשמש למעבר מבסיס בצורת ריבוע לבסיס בצורת עיגול, דרך הפיכת הריבוע למתומן על-ידי בניית קשתות מעל הצלעות הפינתיות בתוך הריבוע ההופכות אותו למתומן (ראה תמונה 1.6).
סקרסטייה (sacristy)
בלטינית, sacrarium שמקורו ב-sacro, מילולית: להקדיש לאל, לקדש. לשכה המחוברת לכנסייה, אשר בה מוחזקים כלים וחפצים קדושים.
סרטים לומברדיים(bands Lombard)
דקורציה של קיר חיצוני בבניינים טרום-רומנסקיים, המורכבת מפסים אנכיים בתבליט נמוך, שקצותיהם העליונים מחוברים זה לזה על-ידי סדרת קשתות קטנות, המהוות חלק מאותו תבליט נמוך.
עמוד (column)
איבר אדריכלי אנכי הנושא איבר אדריכלי אחר. לעמוד, בדרך כלל, בסיס, גזע וכותרת. גזע העמוד יכול להיות מונוליתי, או מורכב מתופים (ראה תוף*). הוא נבדל מאומנה שהיא מסיבית באופיה. צורתו, בדרך כלל, עגולה, מלבנית, או ריבועית.
עמוד דורי (column Doric)
טיפוס עמוד* שנבנה מאז המאה השביעית לפנה"ס, והחליף את האומנה* מעץ. מאפייניו: גזע עמוד בצורת גליל עם חריצים לאורכו, כותרת פשוטה המורכבת מאכינוס* ואבקוס*, והיעדר בסיס.
עמוד יוני (Ioniccolumn)
טיפוס עמוד* אשר המאפיין העיקרי שלו הוא כותרת בצורת שתי ספירלות שביניהן דקורציה בצורת דגם החוזר על עצמו. האבקוס* שלו צר יותר מזה של העמוד הדורי*. לגזע העמוד צורת גליל עם חריצים, והוא צומח מתוך בסיס.
עמוד קורינתי(Corinthian column) טיפוס
עמוד* שמקורו באתונה, אך פותח על-ידי הרומים שסיפקו את האבטיפוס לעמוד בתקופת הרנסנס. כותרתו מעוצבת בצורת פעמון הפוך המקושט בעלי אקנתוס*. כמו העמוד היוני, הוא צומח מתוך בסיס.
עמוד שלמה((Solomonic column
עמוד המעוצב בצורה לוליינית, או עם חריצים בעלי צורה לוליינית. עמודים כאלה נמצאים בכנסיית סן פייטרו ברומא. על-פי המסורת, לעמודים במקדש שלמה הייתה צורה כזו, ומכאן שמם.
פדסטל (pedestal)
מהמילה הצרפתית piédestal שמקורה במילה האיטלקית העתיקה piedestallo, מילולית: רגל של מבנה. pie, מילולית: רגל, stallo, מילולית: ביתן. בסיס של עמוד, מבנה, מונומנט או פסל.
פודיום (podium)
podion ביוונית, מילולית: רגל. בסיס מוגבה הבנוי מאבנים, שעליו ניצב בניין. אופייני למקדש הרומי, שאל חזיתו הראשית מוביל גרם מדרגות.
פורום (forum)
בלטינית foris, מילולית: בחוץ. כיכר או אזור השוק בעיר הרומית העתיקה ששימש גם כמקום מפגש ציבורי לויכוחים פתוחים, וגם כמקום עריכת משפטים. המקבילה לפורום בעיר היוונית העתיקה, היא האגורה*.
פורטיקו (portico)
בלטינית, porticus, מילולית: מתקשר ל-porta. porta בלטינית, מילולית: שער, כניסה, מעבר. מבנה עם גג הנתמך על-ידי עמודים. באדריכלות היוונית, הוא מכונה סטיו*. פורטיקו מופיע, לעתים קרובות, בכניסה ראשית לבניין. כאשר מדובר בארבעה עמודים כינויו טטראסטייל (tetrastyle), כאשר מדובר בשישה עמודים – הקסאסטייל (hexastyle), כאשר מדובר בשמונה – אוקטוסטייל (octostyle), וכאשר מדובר בעשרה – דקאסטייל (decastyle). ניתן למצוא פורטיקו גם באטריום* או בקלויסטר*.
פיאנו נובילה(nobile piano)
באיטלקית, piano, מילולית: קומה, nobile, מילולית: אציל. ברנסנס, הקומה העיקרית בבניין מגורים, בדרך כלל, הקומה השנייה.
פיאצה (piazza)
באיטלקית – כיכר. המקור בלטינית platea, מילולית: רחוב רחב. כיכר פתוחה מוקפת בניינים.
פילאסטר (pilaster)
pila בלטינית, מילולית: "אומנה". הסיומת ster מקורה, כנראה, במילה הלטינית struo, מילולית: לבנות, להציב דבר אחד על-פני אחר, לחבר יחד. עמוד שטוח הבולט מעט מהקיר. בדרך כלל, יש לו בסיס וכותרת, ולעתים קרובות, מופיעים בו חריצים.
פילוטי (piloti)
מצרפתית, עמודי בטון התומכים בבניין ומותירים את החלל שביניהם פתוח.
פילון (pylon)
מיוונית: שער. כניסה למקדש מצרי, בצורת שתי פירמידות מונומנטליות קטומות.
פלאטינית, הגבעה הפלאטינית (Palatino)
אחת מחמש הגבעות של רומא העתיקה, הממוקמת מדרום לפורום הרומי. מקום מגורי הקיסר, מאז תקופת אוגוסטוס. משם הגבעה הזו נובעת המילה שמשמעותה ארמון בשפות השונות – palazzo, palast, palacio וכדומה. מכאן גם המושג קפלה פלאטינית.
פלאסטרה(palaestra)
מיוונית: בית ספר לאגרוף. לעתים, היווה חלק מהגימנזיום*, ולעתים, מבנה בפני עצמו. למעשה היה זה בניין לתחומים שונים של התעמלות.
פלדה (steel)
מסג ברזל מסחרי המכיל פחות פחמן מאשר ברזל יצוק*, ויותר פחמן מאשר ברזל חשיל*. חומר שהוא גם נוח מאוד לעיבוד וגם חזק מאוד.
פלדת אל-חלד(stainless steel)
מסג פלדה בעל עמידות גבוהה בפני חלודה.
פלמבויאנטי(flamboyant)
flamboyer בצרפתית, מילולית: לבעור, להתלקח. סגנון המאופיין בצורות דמויות להבה, ומתקשר לסגנון הגותי המאוחר, במיוחד בעבודות מלאכת הסבכה*.
פלמטה (palmette)
palma בלטינית, מילולית: עץ תמר. מוטיב של אורנמנט* בצורת כף תמר מסוגננת, שנעשה בה שימוש רב בעת העתיקה.
פנאתניאה(panathenaea)
ביוונית panatenaikos, מילולית: מתקשר לאתנה. הפסטיבל העתיק והחשוב ביותר באתונה בעת העתיקה, שנערך לכבוד האלה אתנה.
פנדנטיב(pendentive)
pendeo בלטינית, מילולית: לתלות. משולש מקומר מאבן (החלק המשולש המהווה חלק מכדור), שארבעה כמוהו משמשים כמעבר מבסיס ריבועי לבסיס מעוגל שעליו נישאת כיפה בצורת חצי כדור. אפשרות נוספת היא שמשולשים אלה מהווים חלק מקמרון מפרש.
פסיפס (mosaic)
mosaicum בלטינית, ו-musivum ביוונית. ביוונית, mousa, מילולית: אמנות, עבודת אמנות. משטח העשוי מקוביות צבעוניות קטנות מאבן, או מקריסטלים צבעוניים מקרמיקה. היה בשימוש היוונים והרומים. הרומים השתמשו בפסיפסים לרצפה. הביזנטים העדיפו במיוחד פסיפסים מזכוכית צבעונית, וציפו בהם קירות ותקרות.
פרותזיס (prothesis)
מיוונית, מילולית: תוספת. בכנסיות הנצרות המוקדמת, הלשכה שבה נהגו להכין את סעודת הקודש לקראת בואם של המאמינים. ראו גם דיאקוניקון*.
פרונאוס (pronaos)
ביוונית, pro, מילולית: לפני, naos, מילולית: מקדש. במקדש יווני, אולם הכניסה המוביל אל הנאוס*.
פרופיליאום(propylaeum)
בלטינית, מילולית: שער, כניסה. בניין שער, המוביל לחצר פתוחה לפני מקדש יווני או רומי. הפרופיליאום המפורסם ביותר נמצא באקרופוליס באתונה.
פריז (frieze)
ראה אפריז.
פריסטייל (peristyle)
peri ביוונית, מילולית: מסביב, stylos, מילולית: עמוד, אומנה. 1. קולונדה המקיפה מקדש יווני. 2. קולונדה סביב בניין, או חצר, בבתי מגורים ובמבני-ציבור.
פריפטראלי(peripteral)
מוקף בקולונדה*. ראו גם פריסטייל*.
פרסביטרי(presbytery)
ביוונית, presbyterion מ-presbyteron, מילולית: כוהן, קשיש. חלק הכנסייה השמור לכמורה. נמצא ממזרח לבית המקהלה, ובמקום בו נמצא המזבח הגבוה.
פרספקטיבה(perspectiva)
perspecto בלטינית, מילולית: להביט. נוסחה ליצירת אשליה של עולם תלת-ממדי, על-פני שטח דו-ממדי. הטיפוס המקובל ביותר של נוסחה זו הוא פרספקטיבה חד-מוקדית שבה כל הקווים האופקיים, או האלכסוניים, מתכנסים לנקודה אחת באופק, הידועה בשם נקודת מגוז*.
פרפנדיקולרי(perpendicular)
בלטינית perpendiculum – מילולית: בקו ישר. Per, מילולית: באמצעות, pendere, מילולית: לתלות. סגנון התקופה האחרונה באדריכלות הגותית האנגלית, אשר פרח בסוף המאה ה-14, ובמאותה-15 וה-16, ומאופיין בדגש על קווים אנכיים, ובעמודים הצומחים מהרצפה עד הקמרונות, ללא הפרעה.
צ'אפטר האוס (chapter house) החדר במנזר או בכנסייה שבו היו הנזירים נפגשים מדי יום כדי לדון בענייני המנזר או הכנסייה. מפגש זה נקרא "צ'אפטר" (chapter) כי הוא נפתח בקריאת פרק (chapter באנגלית) מתוך כתבים קדושים.
צ'יבוריום (ciborium) ciborion ביוונית, מילולית: מכל, גביע. מבנה קטן מעל המזבח, אשר מורכב מארבעה עמודים תומכים. היה בשימוש במבני הבזיליקה בתקופת הנצרות המוקדמת ובימי הביניים. אלה שנבנו מאז הרנסנס, נקראו בלדקינו*.
ציסטרסיאני(cistercian)
מסדר נוצרי שהוקם בסיטו (Citeaux– Cistercium בלטינית ימי ביניימית). שבבורגונדי, ואסר שימוש בדקורציה. האדריכלות שלו התאפיינה במראה צנוע וחמור. זאת, בניגוד למראה העשיר בדקורציה, של מסדר קלוני*.
צלב (cross)
בלטינית crux – שני מוטות עץ שאחד הם מאוזן, והשני מאונך לו וחוצה אותו. זהו אחד הסמלים העתיקים ביותר, ומוטיב של אורנמנט. כסמל נוצרי, השתמשו בו כאורנמנט, וגם לעיצוב צורת תוכנית קרקע של כנסייה.
צלב טאו (tao cross)
צלב בצורת T, סמלו של אנטוניוס (Antony) הקדוש.
צלב יווני (cross Greek)
צלב אשר ארבע זרועותיו שוות. שימש בעיקר באדריכלות הביזנטית ובאדריכלות הרנסנס האיטלקי.
צלב לטיני (Latin cross)
צלב שבו קו אנכי ארוך חוצה בזווית ישרה קו אופקי קצר ממנו.
קארדו (cardo)
בלטינית, הנקודה שדרכה עובר קו מצפון לדרום. בערים אטרוסקיות ורומיות, רחוב ראשי בעיר, בכיוון צפון-דרום, החוצה את הדקומנוס* בזווית ישרה.
קואטרפויל(quatrefoil)
באנגלית ימי ביניימית, מילולית : ארבעה-עלי. quatre מצרפתית, מילולית: ארבע, foil, באנגלית ימי ביניימית, מילולית: עלה. אורנמנט בעל צורת ארבעה עלים. אופייני לסגנון הגותי. ראו גם טרפויל*.
קולונדה(colonnade)
באיטלקית colonnato. colonna, מילולית: עמוד. סדרת עמודים התומכים בתקרה, שהמרחק ביניהם קבוע.
קומת תאורה(clerestory)
מקור המושג באנגלית ימי ביניימית. clere הוא clear, מילולית: בהיר, ו-story, מילולית: קומה. חלק המבנה הנישא מעל גגות חלקי המבנה האחרים, ואשר חלונותיו מאירים את החלל הפנימי שלו. קומת תאורה אופיינית במיוחד לכנסיות בזיליקה, בהן היא מאירה את הספינה המרכזית*, את בית המקהלה* ואת הטרנספט*.
קונסטרוקציה של קירות
שיטה של בניית קירות. קיימות שיטות שונות, אשר משתנות, על-פי החומרים בהם נעשה שימוש, ועל-פי אופן הנחתם. מבחינים באופוס קוואדקרטום*, אופוס רטיקולטום* ועוד. ראו: אופוס*....
קורבל (corbel)
1. איבר אדריכלי בולט על קיר (consol בצרפתית) התומך בקורה, או באיבר אדריכלי אופקי אחר כמו מרפסת.או קורניז. 2. סדרת שורות אבנים אופקיות שכל אחת מהן בולטת מעל זו שמתחתיה, המשמשת לבניית קשת או כיפה.
קורה (beam)
איבר אדריכלי אופקי התומך במבנה.
קורניז
ראה כרכוב*
קטקומבה (catacomb)
מערכת מבנים תת-קרקעיים מהמאה השנייה עד המאה הרביעית, ששימשו לקבורה ולמחבוא לנוצרים, לפני שהנצרות הייתה לדת מוכרת באימפריה הרומית. על קירותיהם צוירו נושאים דתיים. באיטליה, ובעיקר ברומא, הם נמשכו לעתים לאורך קילומטרים.
קיר מסך (curtainwall)
קיר חיצוני שאינו תומך בבניין, אלא תלוי על השלד.
קירקוס (circus)
בלטינית – מסלול מירוצים. 1. ברומא העתיקה מסלול שנועד, בדרך כלל, למירוצי מרכבות. היה מורכב משטח מלבני ארוך שבכל אחד מקצותיו צורת עיגול. הזירה הייתה מחולקת במרכזה על-ידי חומה נמוכה (spina). משני צדי מסלול המירוצים, ובקצה אחד שלו, היו מקומות ישיבה לצופים. 2. במאה ה-18, בניינים הערוכים ברחוב אשר לו צורת עיגול, או כמעט עיגול.
קלויסטר (cloister)
claudere, בלטינית, מילולית: לסגור. במנזר, טיילת מקורה הנפתחת לחצר מרכזית, ואשר קרובה בצורתה לרבוע. צד אחד של הקלויסטר מחובר בדרך כלל לכנסייה או לקפלה, והצדדים האחרים מופרדים על-ידי מבנים אחרים, או על-ידי חומה. אופייני בעיקר לכנסיות המנזר הרומנסקיות. המיקום המועדף לקלויסטר הוא בדרך כלל בצד הדרומי, בזווית הנוצרת בין הטרנספט*, ובין הספינה המרכזית*.
קלוני (cluny)
מסדר בורגונדי שהוקם בקלוני בשנת 910, ונועד לבצע תיקונים במסדר הבנדיקטיני. ריבוי הדקורציה בכנסיות מסדר זה, והנאתם של נזירי המסדר ממנעמי העולם, עוררו את הקמת המסדר הציסטרסיאני*.
קלידריום(calidarium)
calidus בלטינית, מילולית: חם. אזור האמבטיות החמות בבתי המרחצאות הרומיים.
קמפנילה (campanile)
ראה: מגדל פעמונים.
קמרון (vault)
כל צורה של תקרה או גג, במבנה קשתי. קיימים קמרונות חבית, מצולבים, מצולעים, או בצורת מניפה.
קמרון חבית (vault barrel)
קמרון*, בדרך כלל, בצורת חצי גליל, שהוא למעשה סדרת קשתות צמודות, בזו אחר זו. קיים גם קמרון חבית מחודד המהווה קשת מחודדת מתמשכת.
קמרון מניפה (fanvault)
התפתחות מאוחרת של הקמרונות הגותיים, האופיינית, באופן ייחודי, לסגנון הגותי האנגלי. קמרון* שבו הצלעות קורנות בצורת מניפה מתוך העמודים. לקמרונות המניפה אופי דקורטיבי, יותר מאשר אופי מבני. נעשה בהם שימוש בעיקר בסגנון הפרפנדיקולרי* המאוחר.
קמרון מפרש
ראה: כיפה.
קמרון מצולב((groin vault
קמרון הנוצר ממפגש שני קמרונות חבית המצטלבים זה עם זה, שחיתוכם באזור המפגש נקבע על-ידי הצטלבות הקשתות שמעל ריבוע התצלובת (ראה תמונה 1.5).
קמרון מצולע (vault rib)
קמרון שבו 4, 6, או 8 צלעות, הנוצר ממפגש קשתות העוברות דרך מרכזו. קמרון המחולק לארבעה חלקים על-ידי שתי קשתות החוצות זו את זו, הוא קמרון קואדריפרטיט (quadripartite). כך, קמרון סקספרטיט (sexpartite) דומה לקואדרופרטיט, אך נוספת לו קשת חוצה, העוברת דרך הקשתות החוצות זו את זו, ויוצרת שישה חלקים לקמרון. (ראה תמונה 1.5).
קנטילבר(cantilever)
מקור המילה הוא, כנראה, במילים cant באנגלית, מילולית: פינה, קצה, ו-lever בצרפתית, מילולית: להרים. איבר אדריכלי אופקי, כמו קורה או קשת, הבולט מקיר, או מעמוד תומך.
קסטונים (coffers)
דקורציה של תקרה עם פנלים נסוגים בתוך קמרון, קשת או תקרה. צורת הפנלים בדרך כלל ריבועית או רב-צלעית. הדוגמה הבולטת ביותר לקסטונים נמצאת בכיפת הפנתאון ברומא.
קפלות קורנות(radiating chapels)
קפלות קטנות, הקורנות מתוך האפסיס.
קרומלך (cromlech)
בשפה הוולשית, מילולית: אבן בצורת קשת. בתקופות פרה-היסטוריות, מקדש בצורת מעגל של מונוליתים (ראה גם מונולית*) המקיפים דולמן* או גבעה.
קריאטידה (caryatid)
ביוונית, caryatides, מילולית: כוהנות האלה ארתמיס בעיר קאריה(Caryae). פסל בדמות אישה המשמש כעמוד תומך. דוגמה מפורסמת ביותר היא הקריאטידות בארכתאום (Erechteum) (מאה חמישית לפנה"ס) שבאקרופוליס באתונה.
קריפטה (crypt)
krupto ביוונית, מילולית: לקבור) חדר תת-קרקעי בכנסייה, שנועד לקבורת קדושים, או לשמירת שרידי קדושים. נמצא בדרך כלל מתחת לבית המקהלה*.
קשת (arch) בלטינית archus, מילולית: כל דבר בצורת קשת. מבנה אבנים או לבנים, המסודר, כך שלחץ הדדי גורם להן לתמוך זו בזו, ומאפשר תמיכה במשקל רב. כך גם כל מבנה מעץ, או מחומר אחר, העשוי מקשה אחת, שיש לו צורת קשת. קיימות קשתות שהן אלמנטים מבניים, וקיימות קשתות שהן דקורטיביות בלבד. הרומים הביאו את הקשת לשימוש כללי.
קשת עגולה (roundarch)
קשת בצורת חצי מעגל.
קשת מחודדת((pointed arch
קשת המורכבת משתי קשתות שוות (שאינן מהוות חלקים בקשת אחת מתמשכת) מחוברות, המהוות (כל אחת מהן) חלק ממעגל באותו גודל.
קשת ניצחון((triumphal arch
triumphus, בלטינית, מילולית: תהלוכת ניצחון. 1. מונומנט המורכב ממבנה, שהמראה הכללי שלו מלבני, ואשר בו פתח אחד או יותר למעבר. מבנה זה מקושט בעמודים התומכים באנטבלטורה*, שעליה, בדרך כלל, מופיעה כתובת לכבוד המנצח. באימפריה הרומית, דרך קשת-הניצחון עבר המפקד המנצח. 2. הכינוי שניתן לקשת הנוצרת לפני האפסיס* בכנסיית הבזיליקה*.
קשת עיוורת (blindarch)
קשת שאין בה, למעשה, פתח, ומשמשת כדקורציה על-פני הקיר.
קשת פרימיטיבית(primitive arch)
קשת קורבל*, הנוצרת משורות אופקיות של אבנים, המונחות, זו על גבי זו, ובהן פתח בצורת קשת.
קשת פרסה horseshoe arch))
קשת בצורת מעגל שחלק קטן מחצי מעגל נקטע ממנו, או קשת שגודלה עולה על גודל חצי מעגל, וקצותיה פונים כלפי פנים.
קשת קורבל(corbel arch)
ראה: קשת פרימיטיבית*.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה